הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יבמות קיד ע"א

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קיד עמוד א:

"תא שמע: יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה, ואין חוששין ביונק שקץ".

רש"י שם: ואין חוששין - לומר שהוא יונק שקץ כלומר דבר המשוקץ ונאסר.

לפחות לפי רש"י משמע שדבר זה הוא לגמרי לא חלק והיה מקום לחשש, אלא שבכל זאת מתירים. וכן מבינים חלק גדול מהראשונים (למשל הריטב"א) שאם יש שם מינקת ישראל, הרי שישנו איסור דרבנן להניק מן הנכרית.

לעומת זאת לפי הירושלמי מותר לכתחילה לינוק מן הנכרית -

תלמוד ירושלמי עבודה זרה ב, א:

"אבל נכרית מיניקת בנה של בת ישראל דכתיב והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך תני יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמיאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה".

אמנם גם בירושלמי מובא שאין חוששין משום שקץ, אולם כבר הסביר הפני משה שהכוונה היא שלא חוששין לינוק מן הנכרית למרות שהיא אוכלת שקצים ורמשים (ולא שמדובר בדבר משוקץ) ומכך שמביאים פסוק משמע שמדובר בלכתחילה.

רואים שהתלמוד הירושלמי פחות חושש מדברים שאינם מובנים בשכל.

ודומה שיש כאן רעיון מאחורי הדברים. לינוק פירוש לשאוב. כל אומה ולשון יש לה איזה שהוא תפקיד לקידום העולם ועם ישראל צריך לקחת מכל אומה את הצדדים הטובים שבה.