"מכלוף בן מלול מת" – האם אשתו תהיה מותרת? / הרב עקיבא כהנא

מכון ארץ חמדה

יבמות קטו ע"ב

הגמרא מביאה (קטו ע"ב) מקרה של אדם שקראו לו יצחק ריש גלותא אחיינו של רב ביבי, שהלך מקורטובא לאספמיא ומת, ושלחו משם לומר שמת "יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי". והגמרא מביאה מחלוקת אם חוששים שמישהו אחר ששמו דומה מת, ולא אדם זה, ולכן לא נוכל להתיר את אשתו של אותו אדם ששמו יצחק. הגמרא אומרת שלפי רבא לא חוששים. הרמב"ן (ד"ה שלחו מתם) והרשב"א (ד"ה מי חיישינן) מבארים שהסיבה שלא חוששים לדעת רבא היא משום שהיה ידוע שהגיע לקורטובא אדם ששמו יצחק ריש גלותא ולכן אין סיבה לחשוב שהוא הלך למקום אחר ומישהו אחר הגיע לכאן, וזה בגלל שהעדים עצמם העידו שהוא יצא מקורטובא. הרשב"א מוסיף שבמקרה של הגמרא לא חוששים לשני אנשים שהם ריש גלותא באותו מקום.

הרמב"ם (גירושין יג, כד) כותב שלא חוששים לשני אנשים בני אותו שם, ומשמע מדבריו שבכל מקרה כך הוא הדין, ובכל מקרה לא חוששים לשני שמות בשם דומה. אמנם, הראב"ד פוסק שרק במקום שלא הוחזקו שני אנשים בשם זה ניתן להתיר אשה על פי עדות שמישהו בשם זה מת, אבל במקום שהוחזקו שני אנשים באותו השם חוששים שהאדם שמת הוא לא בעלה של האשה, שאותה רוצים להתיר. המגיד משנה כותב שלדעת ראב"ד גם אם הוחזקו שני אנשים באותו שם, אם ידוע שהשני חי, משיאין אשתו של הראשון, ואם לא ידוע לא תנשא, ויתירה מכך גם אם נשאת – תצא. וכתב שגם הרמב"ם מודה לזה. תוס' אומרים (שם) שמדובר כאן במקרה שמצד אחד לא הוחזקו שני אנשים בשם זה, אבל מצד שני שכיחות שיירות שהולכות מקורטובא לאספמיא, ולכן גם כשמישהו מאספמיא מעיד שאדם בשם זה מת, )יתכן שזה אדם אחר, ומחלוקת רבא ואביי כאן היא מחלוקת רבה ור' זירא בגיטין (לאחד הפירושים שם) אם חוששים לשני יוסף בן שמעון באופן כזה.

לדברי התוספות קשים פסקי הרי"ף, משום שכאן פסק לקולא שלא חוששים לשניים באותו (ה)שם, ובגיטין פסק לחומרא שחוששים לשניים באותו השם. הריטב"א (ד"ה אבל רבינו אלפס) מסביר ששני הפסקים מדברים על מקרים שונים קצת מבחינת המקרה (אם השיירות מצויות, ואם הוחזקו שני אנשים בשם הזה), ואילו הרא"ש (גיטין ג, ג) הסביר אותו שבגלל שבגט יכולים לתת עוד גט הוא החמיר שם, ואילו בעגונה לא בטוח שיהיה ניתן להתיר את האשה (עם )על סמך עדות אחרת, ולכן משום עיגונא הקילו. שו"ע (אבן העזר סימן יז, סעיף יח) פוסק כרמב"ם וכהשגת ראב"ד ומגיד משנה שגם כשהחוזקו שני אנשים באותו שם ואחד מהם חי ניתן להתיר את האשה.

הרא"ש (נא, א) בתשובה שבמקרה שהעיד מישהו שמכלוף בן מלול שליד עירו פאס מת, והכירו עפ"י סימנים, ובאה אשתו, ושואלת אם ניתן להתירה, הוא כותב שההלכה היא כרבא שלא חוששים לשני אנשים באותו השם, אלא אם כן גם הוחזקו, וגם שכיחות שיירות, ולכן כאן האשה מותרת. אמנם, ריב"ש (תקח) חולק על הרא"ש וסובר שאם העד שהעיד להתיר את אשתו, הזכיר את שם הנפטר ולא ידע את שם העיר שהוא גר בה, אשתו אסורה, כי אולי יש אדם אחר מעיר אחרת שיש לו שם דומה.

בבדק הבית כתב שיתכן שהרא"ש לא חולק על הריב"ש, כי גם לדעת הרא"ש אפילו שלא העידו במפורש על שם העיר, כיון שהעד הזכיר שהוא נהרג ליד פאס הרי לא חוששים למישהו אחר שנהרג שם. כך כתב גם החלקת מחוקק (לח) ,רמ"א (דרכ"מ כג) כתב שאם הזכיר שמו ושם עירו, ואין אדם אחר בעיר בשם זה, אז למרות שלא הזכיר את שם אביו, משיאים לאשתו. הגר"א (עב) מבאר (עפ"י הרמב"ן בסוגייתנו) שהסיבה שכאן לא חוששים לשני אנשים באותו שם, היא בגלל שיש עדות שהאיש הזה הגיע לכאן, וחזקה, שכמו שהוא היה שם, הוא נשאר.

סיכום:
ישנה מחלוקת בגמרא מהו הדין במקרה שבו היתה עדות שאדם בשם מסוים מת, האם עדות זו מועילה או שיש לחשוש לכך שיש אדם נוסף בשם הזה, למעשה פסקו רוב הפוסקים כרבא שאין לחשוש לכך שיש אדם אחר בשם זהה. הרי"ף פסק באופן שונה בהלכות גיטין ובהלכות עגונות, ובפועל אם העיד עד על כך שאדם בשם זה מת, יש לוודא שאין אדם אחר באותו השם, אלא אם כן ידוע שאותו אדם יצא מעיר מסוימת או גר בעיר מסוימת, ובאותה העיר אין אדם נוסף באותו השם.