מאון מעשי / רפי זברגר

יבמות קח ע''א
  

הקדמה 

למדנו בשלהי הדף הקודם את המשנה העוסקת בהגדרת מאון:
אי זו היא קטנה שצריכה למאן? כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה.
קידושין של אחד האחים או האמא נחשבים לקידושין מדרבנן, ורק בקידושין אלו יכולה הבת למאן, כל עוד היא קטנה.
מדגישה המשנה כי הקידושין הללו צריכים להיות אך ורק לדעתה של הקטנה ומתוך הסכמתה.
השיאוה שלא לדעתה - אינה צריכה למאן.
פוסקת המשנה כי אם אחיה או אמה השיאוה שלא בהסכמתה הרי שקידושין אלו אינם חלים כלל וכלל, והיא אינה צריכה למאן כדי להשתחרר מן הבעל.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה - אינה צריכה למאן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס מוסיף עוד מרכיב לחלות המאון ופוסק כי אפילו אם קדשוה לדעתה, אך היא אינה יכולה לשמור את כסף או שטר הקידושין, הרי היא מוגדרת כקטנה כזאת שהקידושין לא תפסו כלל.
אולי ניתן להסביר כי רבי חנינא לא פוסק דין חדש אלא קובע כי קטנה כזאת שלא יכולה לשמור קידושיה, אין הסכמה שלה נחשבת לדעת, ולכן אינה מתקדשת ולא צריכה מאון.
רבי אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא כמפותה, בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל - תאכל בתרומה.
רבי אליעזר מוסיף ופוסק כי קידושי קטנה מדרבנן אינם תופסים ואין להם תוקף כמו אשה הנשואה מדאורייתא.
לכן אין היא אוכלת תרומה מבית בעלה הכהן, וגם אינה נחשבת כנשואה להפקיע זכותה מלאכול תרומה בבית אביה הכהן. הגמרא מביאה ברייתא המפרטת דינים נוספים שלא חלים בה כמו: הבעל דאינו זכאי במציאתה, ולא יכול להפר נדריה ועוד. רבי אליעזר מגדיר קשר זה כמו מפותה, שגם אצלה לא חלים כל הדינים הללו.
יש להעיר כי גם לפי רבי אליעזר נוצר קשר מסוים ביניהם המצריך מאון, אך כאמור אין לו תוקף הלכתי לגבי הלכות רבות אחרות כמו נישואין דאורייתא.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש - כאילו היא אשתו, כל עכבה שאינה מן האיש - כאילו אינה אשתו.
רב יהודה מסביר בגמרא בשם שמואל את דינו של רבי אליעזר בן יעקב: כאשר אדם מבקש לשאת אותה, והיא אומרת שאינה יכולה בגלל בעלה, הרי שמצב זה מוגדר ''עכבה מן האיש'' ואז היא אשתו וצריכה מאון. אך אם עונה לבקשת הנישואין שהיא לא תינשא לאחרים שהם בני אדם לא הגונים, הרי בכך היא מגלה שאין היא רוצה בבעלה, ובמקרה כזה היא אינה אשתו ולא צריכה מאון. 
 

הנושא

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס.
רב יהודה בשם שמואל פוסק להלכה כמו רבי חנינא בן אנטיגנוס, שאם אדם קידש קטנה שאינה יכולה לשמור את קידושיה (כסף או שטר) הרי שלא חלים הקידושין כלל.
הגמרא מביאה ברייתא, הפוסקת על מקרה נוסף המפקיע את נישואיה של הקטנה.
תנא: קטנה שלא מיאנה ועמדה ונשאת, משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה.
אין הקטנה חייבת למאן על ידי מילים מפורשות בהם היא אומרת שאינה מעוניינת בבעלה, אלא אפילו אם היא נישאת למישהו אחר, הרי שבמעשה זה העידה כאלף עדים שאין היא מעוניינת לחיות עם בעלה, ו"אין לך מאון גדול מזה".
בהמשך דנים האם רק נישואין נחשבים למאון, או גם קידושין. מגיעה הגמרא למסקנה כי גם קידושין נחשבים כמאון, והלכה כרבי יהודה בן בתירא בשני המקרים (נישואין וקידושין).  
 

מהו המסר

הלכות מאון שלמדנו היום מלמדות אותנו פרק חשוב ב''הלכות הורות''.
איזה הורה לא מכיר ''מאון'' של ילדיו בכל אחד משלבי התפתחותו של הילד. התשובה ''לא'', ''לא רוצה'', ''לא בא לי'', ועוד כהנה וכהנה ביטויים המביעים סירוב ומאון של הילד לבקשת הוריו, היא דבר שבשגרה ביחסי הורים וילדים.
יש ללמוד האם יש להתייחס ל''מאונים'' אלו, ואם כן באיזה אופן, אך לא נעסוק בכך במסגרת מאמר זה.
מה שכן נוכל ללמוד מגמרתנו, כי לא תמיד המאון חייב להיות באמירה מפורשת. ייתכן אף שהילד עושה מעשה, המוכיח מתוכו שהוא ממאן ולא מעוניין להיענות לבקשת ההורה. נקרא למאון זה ''מאון מעשי''. אין פה דיבור מפורש, גם לא דיבור ברמז, אלא מעשה שהוא עצמו מוכיח כי יש פה מאון וסירוב.
התייחסות למאון מעשי יהיה באופן דומה למאון רגיל, בחכמה ובשום שכל. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]