בני רבי חייא, בבל וארץ ישראל
סנהדרין לח ע"א
"יהודה וחזקיה בני רבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמי רבי, ולא הוו קא אמרי ולא מידי. אמר להו: אגברו חמרא אדרדקי, כי היכי דלימרו מילתא. כיון דאיבסום, פתחו ואמרו: אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל, ואלו הן: ראש גולה שבבבל, ונשיא שבארץ ישראל, שנאמר (ישעיהו ח, יד) וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל [לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם]. אמר להם: בניי, קוצים אתם מטילין לי בעיניי?! אמר לו רבי חייא: רבי, אל ירע בעיניך, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין - יצא סוד"
פירוש הביטוי "קוצים אתם מטילין לי בעיניי", כמו לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם (במדבר לג, נה) שהם קוצים, כמו שהראו המפרשים. ובתרגום המכונה 'יונתן' פירש: לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – "לצופים בעין רעה בכם". וכך טען רבינו הקדוש כלפי בני רבי חייא, שהם פותחים פה לשטן לערער את נשיאותו.
וצריך ביאור במה שידל אותו רבי חייא: "אל ירע בעיניך – נכנס יין יצא סוד", אדרבה, הרי יצא הסוד שהם חותרים תחת נשיאותו!
אלא שהתוספות לעיל (דף ה ע"א ד"ה והתם מחוקק) רמז לירושלמי (כלאים פרק ט הלכה ג; וכתובות פרק יב הלכה ג, ובבראשית רבה פרשה לג, ג), בו מסופר שאומר היה רבי בענוותנותו הרבה: כל מה שאומר לי אדם, אני עושה. חוץ ממה שעשו זקני בתירה להלל הזקן זקני, שהורידו את עצמם מנשיאותם ומינוהו. אם יעלה רב הונא ראש הגלות לכאן, אושיב אותו מעלי, כי הוא מיהודה ואני מבנימין. כי הוא צאצא של דוד המלך מהזכרים, ואני מהנקבות. פעם אחת נכנס אליו רבי חייא הגדול, אמר לו הנה רב הונא בחוץ! נתכרכמו פניו של רבי. אמר לו ארונו בא! והוא הגיע רק לקבורה. ידע רבי חייא שרבי כועס עליו ויצא מלפני רבי כנזוף שלשים יום.
מכאן שרבי יהודה הנשיא ידע שלא הוא ממשיכו המקורי והטבעי של בית המלוכה, ואפילו ריש גלותא קודם לו. ועם זאת קשה הירידה מהגדולה. כמו שאמר רבי יושוע בן קבסיי (ירושלמי פסחים פרק ו הלכה א; בבלי מנחות קט ע"ב; אבות דרבי נתן פרק י) "כל ימי הייתי בורח מן השררה. עכשיו שנכנסתי כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין. שהרי שאול ברח ממנה, וכשעלה בקש להרוג את דוד".
לכן בשני המעשים, לא רצה רבי שיגרמו לו צער בכך שיזכירו לו שסופו לרדת מגדולתו, כל עוד אין הדבר רלוונטי.
ובזה ניחם אותו רבי חייא, שרק משום היין הם גילו את אותו סוד שצריך להסתירו.
נתבאר לעיל (סנהדרין דף יז ע"א, ראה בקישור זה) שהיות ואלדד ומידד לא נשתייכו לשררת משה מנהיג הדור, יכלו הם להתנבא מה יקרה למשה בסופו, מה שמשה עצמו לא יכל היה לדעת.
וזהו שאירע גם ביהודה וחזקיה, הם שגילו את סוד סופם של הנשיאים לבית דוד, שהיה מכוסה מרבי. שכן רבי חייא לא היה ממשיכו של רבי יהודה הנשיא (מסכת כתובות דף קג ע"ב). אף שרבי חייא היה בכלל (בראשית מט, י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, הוא לא היה מזרעו של דוד המלך עצמו. "רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד" (מסכת כתובות דף סב ע"ב). וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן... וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל (שמואל ב ג, ב-ד).
גם סוף העמוד קשור לענין רבי חייא ובניו.
"אמר רב אושעיא משמיה דרב: אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות".
הראש הוא החלק העליון, תרתי משמע – במיקום ובמעלה. "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות" (לקמן סנהדרין דף פז ע"א; קידושין דף סט ע"א).
והגוף הוא החלק הנמוך והגשמי. "ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול, שנאמר (הושע יג) מיד שאול אפדם ממות אגאלם" (פסחים דף פז ע"ב).
ובזה מתבאר המאמר במסכת סוכה דף כ ע"א: "בתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה".
מה הדגש בעליית כל אלה מבבל? מדוע עלייתם מבבל דוקא הכשירתם למעלה זו?
אלא שכאן מדובר על שכחת המון העם, ולא על שכחת החכמים. שכן גדולת רבי חייא היתה בהפצת התורה, כמבואר במסכת כתובות דף קג ע"ב; ובבבא מציעא דף פה ע"ב: "אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי מינצת? דאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל, מהדרנא ליה מפלפולי! אמר ליה רבי חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל. ... וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי, וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי, ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי, לכל חד וחד אמרי ליה אתני סידרך לחברך".
לכן דוקא העולים מבירא עמיקתא לאיגרא רם, סגולתם לשוב ולהוריד את חכמת אוירא דארץ ישראל המחכים, לכל רבדי שכבות העם.
