שבקה רבי עקיבא לחסידותיה
סנהדרין קי ע"ב
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה! שנאמר (ירמיהו ב, ב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר... זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. ומה אחרים באים בזכותם - הם עצמן לא כל שכן?!...
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה! שנאמר (ירמיהו ג, יב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם".
ואכן קשה, הרי רבי עקיבא רגיל היה לדון לכף זכות ולראות רק את הטוב שבכל! כדברי הגמרא בהמשך: "מאי חסידותיה? דתניא... קטני בני רשעי ישראל... רבי עקיבא אומר: באים הם לעולם הבא".
וכן במסכת ברכות דף ס ע"ב: "תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד. כי הא, דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא, בעא אושפיזא לא יהבי ליה. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. אזל ובת בדברא, והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא. אתא זיקא כבייה לשרגא, אתא שונרא אכליה לתרנגולא, אתא אריה אכלא לחמרא. אמר: כל דעביד רחמנא לטב. ביה בליליא אתא גייסא, שבייה למתא. אמר להו: לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה!".
וכן במסכת שמחות פרק יד הלכה טו: "המברך בבית האבל אינו מברך רביעית דברי רבי יוסי הגלילי, ורבי עקיבא אומר הטוב והמטיב, וחכמים אומרים ברוך דיין האמת". גם בזמן אבילות הורה רבי עקיבא לברך הטוב והמטיב, כאילו חשים כבר עתה שהכל לטובה.
וכמידתו במסכת מכות דף כד ע"א: "וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו', בזכריה כתיב: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו".
ומדוע דוקא בפירקנו ראה לנכון לקבוע שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שעדת קרח אינה עתידה לעלות (דף קח ע"א), שעשרת השבטים אינן עתידין לחזור, וגם שאין להם חלק לעולם הבא (דף קי ע"ב)?
אלא שדוקא מתוך רוב חסידותו של רבי עקיבא שהיה רואה הכל לטובה, חפץ היה לְזַכּוֹת את ישראל ולקרב את הגאולה אותה כבר חזה והרגיש שצריכה כמעט רגע להפציע. והיה תאב ל"משיח עכשיו" בכל מחיר. כדברי הירושלמי תעניות פרק ד ה"ה: "תני רבי שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש: דרך כוכב מיעקב - דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא! אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא: עקיבה, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא!". וכיון שהאמין שכבר בזמנו תבוא הגאולה, נצרך לדרוש שעשרת השבטים שטרם נגאלו אין גאולתם נצרכת. וכמותם גם אבותיהם שהם סימן לבניהם – המרגלים ועדת קרח שכפרו בישיבת ארץ ישראל ובגאולה, שאינם עתידין לחזור ולעלות, ואין להם חלק לעולם הבא.
וכיצד ידע רבי יוחנן בן תורתא שטרם הגיעה עת גאולה? היות שהוא שאמר במסכת יומא דף ט ע"ב שמקדש שני מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם. וכיון שטרם נתקן החטא, טרם באה עת. ומשום כך: "אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו" (ירושלמי מסכת יומא פרק א, א).
וכן מרומז במסכת סוכה דף כג ע"א: "תניא: העושה סוכתו בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך?". הגאולה נקראת סוכת דוד הנופלת, וכשם שסוכת רבי עקיבא נפלה, כך בר כוזבא לא היה משיח בר קיימא.
ואילו רבי אליעזר לא דגל בשיטת "משיח עכשיו", כי מידה אחרת היתה לו, שרצה לְזַכּוֹת את עם ישראל כולו, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח (שמואל ב' יד, יד). בשיטת: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ובלבד שתהיה לבסוף הגאולה שלימה.
וכשיטתו במסכת נזיר דף מו ע"א: "(במדבר ו, כ) וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן - אחר המעשים כולן, דברי רבי אליעזר". רק אחר השלמת כל התיקונים הנצרכים – "עתיד הקדוש ברוך הוא להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" (במדבר רבה פרשת נשא פרשה יג סימן ב).
וכשיטתו במשנה במסכת ברכות דף ט ע"ב: "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי"; הגאולה נקראת שחר, כדברי הירושלמי: (ברכות פ"א ה"א; יומא פ"ג ה"ב) "ראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: בירבי, כך היא גאולתן של ישראל"; וסובר רבי אליעזר שאין הגאולה שלימה עד שיאיר השחר ללא ספק.
וסבר רבי אליעזר כרבי יוחנן בן תורתא שאף שיתמהמה בא יבוא, לגאולה שלמה לכל ישראל.
אמנם דברי רבי יוחנן בן תורתא צריכים ביאור. מדוע השתמש בדימוי פוגעני כלפי גדול הדור רבי עקיבא, ותיאר כיצד בשרו נרקב בקבר עד שעשבים קודחים וצומחים בבשרו, כמאמר המשנה במסכת מגילה דף כח ע"א על מקדש ובית הכנסת שחרב ועלו בו עשבים. ולמה בלחייו דוקא?
אלא שענין העשבים מבואר בבראשית רבה פרשת בראשית פרשה י, ו: "אמר רבי סימון אין כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גְּדוֹל! הדא הוא דכתיב: (איוב לח, לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ". מבאר רבי סימון את פשט הפסוק, חוקי הכוכבים במסילותם הם המנצחים על משטר ההשגחה אשר בארץ. וכתב רבי נחמן מברסלב בספר ליקוטי מוהר"ן מהדורא בתרא סימן סד: כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה. גם דברים אלו מתבארים מתוך דברי ה' לאיוב שבאותו הפרק – בפסוק ז: בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר. היות שהכוכבים במסילותם אומרים שירה, שירת כל מזל וקיבוץ כוכבים נושבת באותו עשב המיוחד לה.
והשירה בלחיים נעשית, ככתוב: (שיר השירים א, י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים. ואין תור אלא שירה, ככתוב שם בסמוך: (שיר השירים ב, יב) עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. ולכן אותם חֲרוּזִים חרוזי השירה הם.
וכך אמר רבי יוחנן בן תורתא לרבי עקיבא, הלא אתה הוא שאמרת: "לא נברא העולם אלא בשביל שירה וזמרה" (מדרש אותיות דרבי עקיבא). משום כך, שלא כפי שסברת לדלג על תיקונים הנצרכים, אין בן דוד בא עד שתוכל לשיר בפיך ובלחייך את שירתם של כל העשבים, של כל השבטים, של כל הנשמות. וכן אמר רבי אסי: (יבמות דף סג ע"ב; נדה דף יג ע"ב) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר: (ישעיהו נז, טז) כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי. ורק ככלות כל השירות תזכה אתה כרועה ובן דוד מלך ישראל הרועה, לשיר את סימפוניית השירה השלימה.
וראה עוד על כך בקישור זה.
ובקישור זה.
ובקישור זה.
