מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
הבטיחו כסף ליבם כדי שיחלוץ - ולבסוף לא נתנו לו
הרב צבי שפיץ
יבמות קו ע"א
מבואר בגמ' ביבמות, שחליצה מוטעית – כשרה. ופירש זאת רבי יוחנן, שאם היבם אינו רוצה לחלוץ, ומבטיחים לו שיתנו לו מאתים זוז לאחר שיחלוץ, לאחר שחלץ כשמבקש את הכסף שהובטח לו, מותר לאשה או לכל מי שהבטיח ליבם לומר לו משטה אני בך, ומעולם לא התכוונתי לתת לך את הכסף. ומאחר ואתה מחויב מהתורה לחלוץ לאשה בחינם – לא מגיע לך שום תמורה כספית על כך, והחליצה כשרה למרות שלא שילמו לו את הכסף שהובטח לו. וכך גם פסק להלכה הרמ"א באהע"ז (סי' קסה, א), והשו"ע באהע"ז (סי' קסט, נ) וע"ש בבית שמואל (ס"ק נב-נג) ובפ"ת שם.
וכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' אלף רמ) שאפילו אם היבמה חייבה את עצמה ליבם מראש בקנין או בשטר לתת לו את הכסף לאחר שיחלוץ – למרות זאת היא פטורה מלשלם. מכיון שהיבם מחוייב לחלוץ בחינם, והיבמה היתה אנוסה להתחייב לו. אולם מוסיף המרדכי, שאם היבם עמד על כך שישלישו מראש את הכסף שהובטח לו בידי שליש, וההשלשה נעשתה במעמד שלושתם כלומר בנוכחות היבמה, היבם, והשליש - במקרה זה קנה היבם בזמן ההשלשה את הכסף בקנין, ולא שייך לטעון לו אח"כ משטה אני בך, מאחר וכבר קנה את הכסף שהושלש עבורו. והביאו הרמ"א באהע"ז (סי' קסה, סס"י א), וע"ש בגר"א (ס"ק יח).
ולפי"ז כ"ש שאם כבר נתנו ליבם את הכסף לפני החליצה – שלא יוכלו לקחתו ממנו בטענת השטאה, כי הנתינה מראש מוכיחה – שלא התכוונו לשטות בו. וזאת למרות שהיו אנוסים לתת לו, כי אחרת לא היה מוכן לחלוץ.
והנה אע"פ שניתן להאריך רבות בנידונים הדומים לכך, אבל מקוצר המקום נציין רק מראה מקום להרחבת הנושא. שו"ע, ורמ"א חו"מ (סי' רסד, ז) ובמפרשיו, ובנתיבות שם בביאורים (ס"ק ח). רמ"א חו"מ (סס"י קכט, כב), ובקצות שם (ס"ק ט). וברמ"א חו"מ (סי' פא, א) ובמפרשים שם כולל בקצות, ובנתיבות.
