מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

יעילות בדיקת ד.נ.א לגבי עגונות

הרב צבי שפיץ

יבמות קטו ע"א

בגמ' (קטו.) מובא מעשה באדם נשוי שהיה בבית, ופרצה שם שריפה ונשרף הבית עם מה שבו. ומצאו אח"כ באותו מקום גופה שרופה, ויד של אדם מוטלת שרופה לידה, וטענה האשה - שגופה זאת היא של בעלה שהיה בבית זה בעת השריפה. ואמר רב חייא בר אבין, שיש לחשוש אולי אדם אחר בא להצילו, והמציל הוא האדם שנשרף. ואע"פ שהיד שנמצאה היתה שייכת לבעלה, אולם יתכן שבעלה מחמת בושתו במום שיש בגופו שנשאר עם יד אחת, ברח למקום אחר, וממילא אשתו נשארה אשת איש, ואינה מותרת להינשא לאדם אחר. ונחלקו רבותינו הראשונים והפוסקים כיצד לפסוק בדין זה כמבואר בר"ן שם על הרי"ף (מב:), ובקרבן נתנאל שם על הרא"ש (פ' טו, ס"ק ה) וע"ש.

נאמנות בדיקות ד.נ.א להתיר עגונה

והנה בסייעתא דשמיא בארבעים שנה האחרונות כשקרו חלילה שאלות מעין אלו, כשיש איזה שהוא חלק מהגופה, ואפילו שהוא במצב שרוף או ריקבון, ואפילו אם הוא מזערי ביותר, ניתן לזהות ע"י בדיקת רקמות הנפטר שנקראת ד.נ. א [A.N.D] שעל פי הסיכויים ביחס של אחד למליונים רבים, נדיר ביותר שימצאו שני אנשים עם אותם ד.נ.א. ולמרות שבגלל חומרת האיסור של אשת איש, משתדלים לא לסמוך רק על בדיקה זו, ומחפשים לכתחילה סימנים נוספים או ראיות נסיבתיות נוספות לסבירות שבעלה של אותה אשה היה שם או בסמיכות מקום, אולם בשאלה כמו בנידון הגמ' דנן, שחז"ל הרי האמינו לאשה שבעלה היה בבית זה, אלא שחששו אולי היה באותו הזמן אדם נוסף שבא להצילו, ואדם זה נשרף. במקרה כזה כשצריכים להבחין ולזהות בין שני אנשים או יותר מכך – מסתמכים לכתחילה על בדיקת ד.נ. א

והנה למרות שלגבי דיני עגונה מקילים יותר להסתמך על בדיקת הד.נ.א, בגלל שגם חז"ל הקלו יותר בהלכות אלו ואמרו שלמרות חומרת חזקת אשת איש שיש לאשה, בכל זאת משום עיגונה – הקלו בה רבנן, שלא תהיה אומללה כל ימי חייה. כמו כן חז"ל הסתמכו על החזקה שאשה דייקא – ומינסבא. כלומר, שאם לא היה ברור לה, לאחר שעשתה חקירות ובדיקות מרובות, שבעלה מת – לא היתה מסתכנת ונשאת לאדם אחר. כי שמא בעלה הראשון, יבוא ואז תצטרך להתגרש משניהם, והילדים מהבעל השני יהיו ממזרים. ומהטעם הזה האמינו חז"ל בעדות עגונות לעדות עד אחד או לעדות אשה, ואפילו לעדות גוי אם היא נאמרה כמסיח לפי תומו. אולם לא תמיד מסתמכים על בדיקה זו, וכדלהלן.

מקרים שלא מסתמכים על בדיקות ד.נ.א

בכל מקרה שצריך תמיד עדות של שני עדים כשרים כדי להוציא ממון – אין לתוצאות בדיקת הד.נ.א נאמנות של בירור כמו שני עדים כשרים. ולפיכך אפילו אם ביה"ד יתיר על סמך בדיקה זו לאשה להינשא, אבל לא ניתן להוציא ממון ממי שמוחזק בו ע"פ בדיקה זו.

כמו כן אם ישנו ספק לגבי ילד שנולד, האם אמו התעברה מבעלה או מאדם אחר, וכל אחד מהם מכחיש את אבהותו על הילד, ויש בכך נפקא מיניה לגבי יחוסו של הילד האם הוא כשר או ממזר. וכן מי מהאנשים הללו חייב לשלם עבור מזונות הילד – לא ניתן להסתמך על בדיקה זו ולהכריע בשאלות אלו. וצריך לכך עדות של שני עדים כשרים או ע"פ נאמנות שנתנה התורה במקרים מסוימים לאב ותלוי בגדרי "יכיר" שמבוארים בשו"ע אהע"ז (סי' ד' סעיפים: כט-ל) וע"ש.
הסתמכות על טכנולוגיה מתקדמת להתרת עגונות

והנה בדיני עגונות זכינו בזמן הזה בס"ד בטכנולוגיה חדשה שלא היתה קיימת בתקופות קודמות. שמלבד בדיקות ד.נ.א, נעזרים רבות לצורך זיהוי הנפטר כבירור מהימן - על צילומי שיניים של הנפטר, וצילומי רנטגן שונים. וכן כשישנה אפשרות לקבלת טביעת אצבעות של הנפטר מסתמכים על כך כסימן מובהק. וכן בצבא מסתמכים בודאות על הדיסק שחיילים נושאים אותו על צוארם כשרשרת, שמכיל פרטים אישיים של החיל. מאחר ואף אחד לא משאילו לחיל אחר, כי לצורך הזיהוי במקרים אלו הוא נועד. והקב"ה יעזרנו שלא ישמע עוד בישראל שוד ושבר, והלכות עגונות ילמדו כתורה שלא שייכת למעשה בזמן הזה.