כמים הפנים לפנים - בדברי תורה
הרב דב קדרון
יבמות קיז ע"א
נאמר בספר משלי (כז, יט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", ולדעת רבי יהודה הכוונה היא לדברי תורה, כמו שמסביר רש"י: "לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה לבך עומד לך להעמיד גירסא, אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא".
בשנת תשט"ו יצא לאור קונטרס בשם "שלוש תשובות על עניין אתרוגי ארץ ישראל בשנת שמיטה", שחיבר האדמו"ר מסאטמר, ובו הוא כתב שלכל הפוסקים אסור לברך על אתרוגים שגדלו בארץ ישראל ואשר החקלאים עבדו בפרדסים שלהם בשנת השמיטה, בין אם מכרו את הקרקע לגוי ובין אם לא מכרו את הקרקע לגוי.
לעומתו כתב הרב אליעזר כהנוב זצ"ל ספר, שבו הוא מוכיח שההלכה היא כפי שפסקו החזון איש והגרצ"פ פראנק זצ"ל, שכל אתרוגי ארץ ישראל מותרים, ואפילו אלו שגדלו בפרדסים שלא נמכרו לגוי ואשר בעליהם עבדו בהם באיסור בשמיטה.
בהסכמה של הרב פראנק זצ"ל לספר (מובא בלקט ביאורי אגדות) הוא כתב שהלכה זו: "כמו נעלמה מכמה וכמה גדולים שבדורנו, ואע"פ שיש מהם שכוונתם לשם שמים, אבל מתוך שתחילת גישתם לעיין בהלכה זו היה תחת השפעת רצונם להיות מהמחמירים דווקא, קורא אני עליהם מאמרם ז"ל על הפסוק "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", ואמרו שם: "ההוא בדברי תורה כתיב", ופירש רש"י: לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה, לבך עומד לך להעמיד גירסא וכו'.
