מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
חיוב כתובה
הרב צבי שפיץ
כתובות ז ע"א
כתוב בגמ' (ז.) שרב אמי התיר לחתן וכלה שנישאו ביום רביעי, למרות שלא כתבו כתובה, ולא חיו עדיין חיי אישות, שיוכלו לחיות חיי אישות בפעם הראשונה בשבת. ושואלת הגמ', הרי קימ"ל כרבי מאיר להלן (נד:, נז.) שאסור לאדם לחיות חיי אישות עם אשתו ללא כתובה, שמא תהיה האשה קלה בעיני בעלה, וכשיכעס עליה – יתן לה מיד גט בעל כורחה. אולם אם הבעל יודע שצריך לתת לה כתובה – ימנע בגלל החוב הכספי מלתת לה גט. וא"כ בשבת הרי אסור לכתוב כתובה, נמצא שהבעל יחיה עם אשתו ללא כתובה? ומתרצת הגמ', שהבעל נתן לאשתו בשבת לפני כן מטלטלין וכלי כסף שמותרים בטלטול בשבת, בשווי עיקר הכתובה שהם – מאתים מנה. לפיכך מכיון שיש ביד האשה רכוש בשווי הכתובה – אינה פוחדת שבעלה ימהר לגרשה, ומסכימה לחיות עמו חיי אישות.
מגמ' זו הוכיח הר"ן על הרי"ף בכתובות (ב.) הלכות רבות הקשורות לחיוב הכתובה, וכפי שהובאו בשו"ע וברמ"א אהע"ז (סי' סו), ונפרטן להלן בס"ד בקצרה בתוספת ביאור.
א. כל הנושא אשה בין אם היא רווקה, ובין אם היא גרושה או אלמנה – חייב לכתוב לה כתובה שחתומים עליה שני עדים כשרים, ולתת לה אותה לפני שמכניסה לביתו או לרשותו.
ב. בדיעבד אם נישאו ולא כתב לה כתובה או שנמצא פסול בכשרות הכתובה או בעדים שחתומים עליה או שאבדה הכתובה, לדעת הטור והשו"ע – אסור להם אפילו להתייחד בביתם ביחד. אולם לדעת הר"ן, ורוב רבותינו הראשונים, וכן נקט להלכה הרמ"א אהע"ז (סי' סו, א) והגר"א שם (ס"ק ב) – הם יכולים להמשיך לגור ולהתייחד בביתם, מאחר ומהתורה מותר להם גם לחיות חיי אישות. וגם רבי מאיר שחכמים הסכימו לדעתו – אסר רק את חיי האישות ללא כתובה, אבל התיר להם לגור ביחד למרות היחוד. וכך נוהגים הלכה ולמעשה כשאבדה או נפסלה הכתובה.
ג. אם נמצא פסול בכתובה או בעדים החתומים בה או שאבדה הכתובה, והאשה לא יודעת היכן היא – גם אם הזוג חיים עשרות שנים בשלום ובשלוה, וכעת הם אנשים מבוגרים, והאשה אומרת שאינה מקפידה על כתובתה, וגם יש לאשה סכום כספי רב ששייך לה בלבד, למרות הכל – אסור להם לחיות חיי אישות במציאות שנוצרה, כל זמן שלא תימצא הכתובה המקורית. או כל זמן שהבעל לא יכתוב לה כתובה חדשה ויחתים עליה עדים כשרים.
בכתובה החדשה שתכתב, צריך לציין – שהיא במקום הכתובה שאבדה, ויש לכך נוסח מיוחד שנקרא בלשון חז"ל "כתובה דאירכסא" כלומר, כתובה חדשה במקום זו שאבדה. נציין, שניתן להשיג כתובה בנוסח הזה בכל המקומות שרושמים נישואין.
ד. אם הבחינו בחסרון הכתובה בשבת או ביו"ט או בל"ט בשעות הלילה המאוחרות, שלא ניתן כעת לכתוב או לקנות כתובה חדשה. במקרה כזה יעיד הבעל בפי שני עדים כשרים שחייב לאשתו כתובה, ויחייב את עצמו בפניהם על כך בקנין סודר. וישעבד את גופו והנכסים שנמצאים כעת ברשותו, ואלו שיכנסו אח"כ לרשותו, עבור חוב זה. והיות שמחמת הקנין רשאית האשה מעצמה בכל זמן שתרצה לחייב את העדים שיכתבו לה כתובה חדשה, היא סומכת על ההתחייבות הזאת. ויוכלו לאחר התחייבות זו של הבעל בפני העדים – לחיות חיי אישות, למרות שעדיין לא נכתבה הכתובה החדשה.
במידת האפשר, ראוי להוסיף להתחייבות זו – גם את האמור להלן בסעיף ה', כדי לצאת גם את שיטת הב"ח. אמנם נדגיש, שלמרות ההיתר האמור – חייב הבעל בהקדם האפשרי לכתוב כתובה חדשה לאשתו, וניתן לסמוך על היתר זה לימים ספורים בלבד.
ה. כמו כן, אם הזוג נמצאים במקום או בשעה שאין שם עדים כשרים או בשבת ויו"ט, ונודע לאשה שכתובתה אבדה או ניזוקה ונפסלה, בדיעבד יתן הבעל לאשתו לבעלותה כסף [ביום חול] או רכוש מטלטל אחר, בשווי עיקר הכתובה, שהיא מאתים מנה אם נשאה בתולה, ואם נשאה אלמנה או גרושה, בשווי מאה מנה. והבעל יקבל על עצמו בפניה, שאם הכסף או המטלטלין הנ"ל יאבדו ממנה או שערכם יפחת – ההפסד יחול עליו בלבד. ואם אין לו שום מטלטלין, יכול הבעל ביום חול לכתוב לה צ'ק סחיר על הסכום הנ"ל, ולאחר מכן יוכלו לחיות חיי אישות.
גם במקרים אלו בהזדמנות הראשונה שיהיה לבעל, חייב הוא לכתוב לאשתו כתובה חדשה, ולא לסמוך על הפתרונות של הקנאת החוב בפני עדים ו/או נתינת רכוש לאשה בשווי הכתובה.
ו. כל ההלכות שנאמרו לעיל קיימות הלכה ולמעשה גם בזמן הזה, אע"פ שהיה מקום לטעון – שבזמנינו הנשים לא פוחדות לשהות בלי כתובה, כי ממילא הבעל אינו יכול לגרשן בעל כורחן - בגלל חרם דרבינו גרשום שאסר לגרש אשה בכל כורחה. וחרם זה התקבל על כל החוגים והעדות שבעם ישראל, ותוקפו לא הוגבל בזמן, וכך גם פסק הרמ"א שם (בסוף סעיף ג) להחמיר בזה גם בזמן הזה, וע"ש גם בבית שמואל, ובגר"א.
ז. רצוי להדגיש, שכל ההלכות האמורות לעיל קיימות – גם אם ישנו העתק של הכתובה במקום בו נרשמו הזוג לנשואין. מאחר ואין אפשרות לאשה לגבות כסף על סמך העתק של הכתובה. ומסיבה זו צריכים לציין תמיד באופן ברור על העתק הכתובה, שזהו רק ההעתק של הכתובה.
