חגם של החתן והכלה / כתובות ד ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
בסוגייתנו נאמר שאם אביו של החתן או אמהּ של הכלה מתו לאחר סיום כל ההכנות לסעודת הנישואין, אין לדחות את הנישואין עד לאחר הקבורה והשבעה אלא "מכניסין את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה", ולאחר בעילת המצווה החתן והכלה פורשים זה מזה.
אולם אף שחכמים התירו לדחות את הקבורה כדי לערוך את הנישואין ולא להפסיד הסעודה שהוכנה, עדיין יש לשאול: מדוע הותרה גם בעילת מצווה?
בשיטה מקובצת מובאות שתי סיבות אפשריות:
א. ליום החתונה יש דין של 'חג', וכשם שאין אבלות באמצע הרגל, כך גם לגבי יום החתונה. לצורך שם 'חג' נדרשת ביאה, ולא די בכניסה לחופה.
ב. לצורך 'שם חג' די בכניסה לחופה, אך לפי חלק מהדעות חופה שאינה ראויה לביאה פסולה, ולכן התירו גם את הביאה, שהיא תנאי לכשרות החופה.
נראה שלפי הטעם הראשון יש הכרח בביאה עצמה להחשיב את יום החתונה כ'חג', ואילו לפי הטעם השני די בכך שתהיה אפשרות לביאה.
