דין חתן וכלה בתענית ציבור
הרב דב קדרון
כתובות ד ע"א
חתן וכלה שנכנסו לחופה – שבעת הימים הבאים נחשבים עבורם כמו רגל, ולכן לא חלים עליהם דיני אבלות בפרהסיא באותם ימים.
לפי זה לכאורה היה צריך לומר שאם החתונה הייתה בימים שלפני תענית ציבור, כגון צום גדליה, עשרה בטבת, וי"ז בתמוז – שאינם חייבים להתענות יום שלם, כי בשבילם זהו יום טוב, אבל הריטב"א (בחידושיו לסוף מסכת תענית) כותב שאין הדבר כך, אלא חייבים להתענות, כי הרגל של החתן והכלה הוא רגל של יחיד, והצומות הם צומות של רבים, ואבלות ותענית של רבים דוחים את הרגל של היחיד.
הלכה זו מבטאת את ההשקפה שכל עניינה של החתונה הוא להשתתף ביחד עם הכלל, כי כל משפחה שנוצרת וכל בית שנבנה מחזק את עם ישראל, ולכן השמחה הגדולה של החתונה היא בעיקר שמחת הכלל, שנוספת לעם ישראל עוד משפחה, אולם שמחה זו של הפרט המצטרף אל הכלל אינה יכולה לדחות את האבלות של הכלל, לכן אם זהו זמן שנקבע כתענית ציבור גם החתן והכלה צריכים לצום.
עם זאת פסק הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן מ) שאם אחד מצומות אלו חל בשבת, ונדחה ליום ראשון, פטורים החתן ובעלי ברית (שהם: הסנדק והמוהל ואבי הבן), מלהשלים תעניתם, ויכולים לאכול לאחר תפלת מנחה גדולה.
