הנקודה הקבועה בלב יהודי

הרב דב קדרון

כתובות טו ע"א

כל קבוע כמחצה על מחצה דמי.

כאשר נוצר ספק של תערובת בין כמה דברים, אם הספק נוצר במקום הקבוע שלהם אז לא הולכים אחר הרוב, אלא מחשיבים זאת כספק שקול של חצי היתר וחצי איסור.

בעל האמרי אמת כותב (בהרבה מקומות) שבלב של כל יהודי מוטבעת נקודה פנימית מאבותינו, שהיא קבועה ולא יכולה להתקלקל ואינה נכבית אף פעם. על אברהם אבינו נאמר (נחמיה ט, ח): "וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ", ואצלו כל הלב היה נאמן לקב"ה.

מכאן הוטבעה נקודה כזאת בבניו ובכל עם ישראל, מי יותר ומי פחות, ואפילו מי שיש לו רק מעט מהנקודה הזו, יש לו קביעות של נאמנות בלב לקב"ה.

על פי הכלל: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, נמצא שאצל כל יהודי יש לפחות חצי לב עם נאמנות, ולכן מי שמתאמץ אפילו קצת כבר נהפך לרובו טוב, ואפילו אם הוא אינו מתאמץ, נאמר על הקב"ה (ראש השנה יז,א): "ורב חסד מטה כלפי חסד", כלומר שאם יש אצל האדם בדיוק חצי זכויות וחצי חובות הוא מטה את דינו כלפי חסד.

כל מה שיהודי צריך הוא להכיר בנקודה הקבועה הזו שיש בו, ואז מובטח שיצליח לעלות מעלה מעלה בדרך התורה.