בר שית למקרא
כתובות נ ע"א
"אמר אביי, אמרה לי אם: בר שית למקרא, בר עשר למשנה".
הקשו הראשונים כיצד מתישבים דברי הגמרא עם דברי יהודה בן תימא בברייתא המסופחת לסוף מסכת אבות (פרק ה משנה כא) "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה".
והוכיח התוספות שאי אפשר לפרש שבן חמש שנים למקרא היינו סוף השנה החמישית, ובר שית למקרא היינו תחילת השנה השישית. שהרי דברי אביי בר עשר למשנה שוים לדברי יהודה בן תימא בן עשר למשנה, מכן שלשונם שוה. ומלשון "בן שלש עשרה למצות" מוכח שכל הזמנים הם בסופי השנים ולא בתחילתן.
ותירץ התוספות בדומה לתירוץ הגמרא, שבן חמש לגלגל, ובן שש למיספי.
אך קשה לתירוצו, שהרי אמרו בסוגייתנו: "אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: בציר מבר שית לא תקביל", ולא אמרו בציר מבר חמש לא תקביל, בציר מבר שית לא תיספי. או בלשון אחר, למה לא פירטה סוגייתנו את כל הדינים, ולא הזכירה בר חמש כלל, הרי בעי גילגול!
אלא יש לתרץ על פי האמור במסכת קידושין דף ל ע"א: "למדו מקרא - אין מלמדו משנה, ואמר רבא: מקרא - זו תורה". ונחלקו מהו אותו מקרא ותורה הנזכרים שחייב אדם ללמד את בנו. הרמב"ם והשו"ע פירשו "תורה שבכתב כולה". ורש"י פירש: "תורה - ולא נביאים וכתובים", והביאו הפני יהושע והב"ח ראיה לדבריו שאם לא כן מה מיעט רבא בדבריו "מקרא זו תורה". ויש שתירצו שלרמב"ם בא רבא למעט שלא תפרש שמדובר במקרא האותיות והמילים.
ולפי זה מתורץ שדברי יהודה בן תימא בן חמש שנים למקרא עוסקים בלימוד קריאת האותיות והמילים, וכנהוג אמנם היום בגן חובה. ודברי אביי בר שית למקרא עוסקים במקרא תורה שבכתב, כנהוג אמנם היום בכיתה א'.
