ואהבת לרעך כמוך - בגשמיות?
הרב דב קדרון
כתובות נ ע"א
כאשר הסנהדרין הייתה באושא, אחת התקנות שהתקינו הייתה שאסור לאדם לתת יותר מחמישית מנכסיו לצדקה.
כותב על כך בספר משנה שכיר (מועדים פרקי אבות פרק ב אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, בשם חמיו הגאון רבי דוד פרידמאן זצ"ל) שמכאן מוכח שמצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך" אינה באה לומר שיחלק אדם נכסיו חצי לו וחצי לחבירו, כי אילו זו הייתה כוונת המצווה לא יכלו חכמים לתקן תקנה בניגוד לכך ולהגביל את האדם לתת פחות ממה שהתורה מצווה.
כלומר: בעניינים גשמיים אין חובה על אדם לאהוב את חברו בדיוק כמו שהוא אוהב את עצמו, בדומה למה שדרש רבי עקיבא (ב"מ סב,א): "חייך קודמים לחיי חברך", ואדם לא חייב להפסיד לעצמו כדי שחברו ירוויח.
אולם בעניינים רוחניים של תורה ומצוות חייב כל יהודי לאהוב כל יהודי אחר בדיוק כמו שהוא אוהב את עצמו, ולדאוג לכך שכל יהודי יקיים את מצוות התורה, גם אם זה בא על חשבון המצוות שהוא עצמו עושה, לכן אמרו הלל ושמאי (אבות ב,ח): "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך", כלומר אל תשאיר את כל הטוב הזה רק אצלך, "כי לכך נוצרת" – באת לעולם כדי לחלוק את טוב התורה עם אחרים. ועל מצוות "ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה", כלומר בלימוד התורה צריך אדם לאהוב ולרצות שאחרים יעשו בדיוק כמו שהוא עושה, כי אצל מי שכוונתו לשם שמים כל עובדי ה' שווים לטובה.
