כתיבת ספר תורה בשותפות
הרב דב קדרון
כתובות נו ע"ב
בגמרא נאמר שלדעת רבי יהודה, חכמים הם שתקנו כתובה לאשה, ואין זה מן התורה.
ובמשנה במסכת בכורים (פ"ג מי"ב, לפי חלק מהפירושים) נאמר שכאשר אשה באה לגבות את כתובתה ומוצאת בין נכסי הבעל ספר תורה – היא רשאית לגבות את ספר התורה עבור תשלום כתובתה.
מכאן למד בעל שו"ת באר יצחק (יו"ד סימן יט) שמצוות כתיבת ספר תורה מתקיימת בזמן גמר הכתיבה, וגם אם לאחר מכן נאבד ספר התורה או נלקח מבעליו – לא הפסיד את מצוותו, כי אילו בלקיחת ספר התורה היה מפסיד בעליו את המצווה, לא הייתה האשה, שהחיוב לשלם לה את הכתובה הוא רק מדרבנן, יכולה לקחת ספר תורה ולבטל בזה מצווה מן התורה של כתיבת ספר תורה.
על פי זה הוא פסק שניתן לקיים את מצוות כתיבת ספר תורה בשותפות, כפי שנהגו חבורות של יהודים להשתתף בהוצאות כתיבת ספר תורה, כי הם יכולים להתכוון להקנות את ספר התורה כל אחד לחברו, כדי שיקיים את מצוות כתיבת ספר תורה, ואף על פי שחלק מן האחרונים סבורים שכדי לקיים את מצוות כתיבת ספר תורה צריך שיהיה ספר התורה שלו בכל עת ובכל שעה, בעל שו"ת באר יצחק סבור שאין זה נכון, כפי שהוכיח שאף אם בעל ספר התורה מכר אותו, או שהספר נלקח ממנו אחר שנכתב - יוצא בזה ומקיים בכך את המצווה, כלומר שאין צורך שיהא לעולם אצלו.
