עדיף להיות "ניזונת ועושה"
הרב דב קדרון
כתובות נח ע"ב
חכמים תיקנו שהאשה תתן לבעלה את הרווחים של מעשי ידיה ובתמורה לכך הוא יזון אותה. רב הונא סובר שהתקנה הזו נתקנה לטובתה של האשה, ולכן אם היא אינה מעוניינת בכך, כגון שהיא מרוויחה יותר ממה שהיא צריכה למזונותיה, היא יכולה לומר לבעלה: "איני ניזונת ואיני עושה".
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים, האם לאחר שאשה אמרה כך לבעלה היא יכולה לחזור בה, או שמא זוהי אפשרות חד פעמית, ושתי הדעות מובאות בהגהת הרמ"א (אבן העזר הלכות כתובות סימן סט סעיף ד):
יש אומרים דכל אשה האומרת: איני ניזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונית ואני עושה, ויש חולקים.
יחסי הגומלין הללו שקיימים בין בעל לאשה, קיימים גם מבחינה רוחנית בין עם ישראל לעולמות העליונים. כאשר עם ישראל נמשל לאשה, והתורה והמצוות שאנו מקיימים הם כמו מעשי ידיה של האשה, וכאשר היא נותנת את זה לבעלה היא מקבלת מזונות, דהיינו כל השפע שמושפע עלינו מלמעלה.
בעל ספר ילקוט חדש דינים (אות טז) כותב שבשעה שאין הדור ראוי לכך, ואין עושים מעשים שממשיכים שפע רב מלמעלה, אז עם ישראל נחשב כמו אשה שאומרת לבעלה: "איני ניזונת ואיני עושה", אולם המצב הרגיל והנורמלי הוא שהאשה ניזונת ועושה, שבזכות המעשים הטובים, אנו וכל העולם ניזונים משפע רב שמושפע עלינו מהעולמות העליונים.
