סייעתא דשמיא של פוסקי הלכה
הרב דב קדרון
כתובות ס ע"ב
אביי אומר שתלמיד חכם שמורה הוראה צריך שתהיה לו סייעתא דשמיא, ולכן אל יורה במקום שבו אין לו סייעתא דשמיא כזו, כגון בפני רבו, אפילו דברים פשוטים.
החתם סופר קיבל פעם שאלה מאוד סבוכה, ומיד התיישב וכתב תשובה הלכתית ארוכה, וביקש מהבן שלו שישלח את המכתב. למחרת בבוקר שאל האם המכתב נשלח, וענה לו הבן שעדיין לא שלח, כי חשב שאולי ירצה לעבור שוב על התשובה. אז אמר לו אביו: תדע לך שיש בכל דור מי שיש לו סייעתא דשמיא לענות תשובות, ולי יש סייעתא דשמיא כזו, לכן אני לא צריך לעבור שוב על התשובה שכתבתי. וכן בשו"ת חתם סופר (אבה"ע ח"א סימן פ) האריך בתשובת היתר עגונה, ובסוף התשובה כתב שכיון שכל דברי ההיתר כבר עלו ברעיונו משעה ראשונה שנשאל בזה, ומהשמים עכבוהו בכתיבת התשובה יותר מערך עשרה שבועות, ואז התחיל לכתוב מעט, ושוב הקיפוהו טרדות רבות ונתעכבה השלמת התשובה יום וימים ועשרה ימים, וכן כמה פעמים, על כן אמר שבודאי יש דברים בגו ואין סייעתא דשמיא בכתיבת ההיתר, לכן כתב שלא יסמכו עליו להתיר בענין זה.
סיפר הגר"ח קנייבסקי זצ"ל שקיבל שני מכתבים, אחד ביקש לברר על מקור מתוך דברי חז"ל, ואחד שזיווגו עם אשתו לא עלה כל כך יפה, ושאל האם ימשיך לחיות עם אשתו או לגרשה. דעתו הייתה שיתגרשו, והנה התחלפו לו מכתבי התשובה, ולזה ששאל בעניין הגירושין שלח את המקור מתוך דברי המכילתא, הלה הגיע אליו לאחר כמה ימים ואמר לו: אני שאלתי בענין הגירושין, והרב שלח לי מקור במכילתא ואכן עיינתי שם, ויצא לי שלא לגרשה, ובעזרת השי"ת אשתדל להמשיך לחיות עמה.
