חיוך קטן עושה להם את היום / רפי זברגר

כתובות סא ע''א

הקדמה 

במשנה בדף נ''ט למדנו על החובות של האשה לבעלה, וכמו כן פסקה המשנה שאם הביאה האשה בנדוניה שפחות, חובותיה פוחתים בהתאם למספר השפחות. אם הביאה ארבע שפחות או יותר, לפי תנא קמא יכולה ''לשבת בקתדרא'' ולא לעשות מאומה, ולפי רבי אליעזר בכל מקרה צריכה לעשות פעולה אחת (לעשות בצמר) כדי שלא תשב בבטלה המביאה לידי זימה. 
 
 

הנושא

רב יצחק בן חנניה התייחס לדברי תנא קמא במשנה ואמר בשם רב הונא:
אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא, אבל מוזגת לו כוס, ומצעת לו את המטה, ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
גם לפי תנא קמא אין האשה פטורה לגמרי מחובות כלפי בעלה, אפילו כאשר יש לה שפחות רבות. מציעים חכמים לאשה זו לעשות בכל אופן מספר מלאכות כדי שתתחבב על בעלה (רש''י). כמו למשל למזוג לו כוס, או לסדר את המצעים של המטה (לא ממש סידור כל המטה, אחת מן הפעולות שהיא נפטרת מהן עקב השפחות), או לרחוץ את פניו ורגליו של בעלה.
כיוון שהובאה מימרא של רב יצחק בן חנניה בשם רב הונא, מביאה הגמרא עוד מספר מימרות בשם אותם חכמים, נתייחס לאחת מהן:
אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא: הכל משהין בפני השמש, חוץ מבשר ויין.
האוכלים בסעודה חייבים גם לדאוג לאכילה של השמש המשרת אותם, ולכן אומר רב יצחק בשם רב הונא כי את כל המאכלים שהוא מביא להם, יכול הוא להמתין מלאוכלם בעצמו עד סוף הסעודה חוץ מבשר ויין. אם הוא מביא להם בשר ו/או יין יש לדאוג שגם הוא יאכל את הבשר וישתה את היין ''בזמן אמיתי'', כיוון שאם לא יאכלם מיד, צערו יהיה גדול מאוד, ואנו מבקשים למנוע צער זה.
אמר רב חסדא: בשר שמן ויין ישן.
רב חסדא מסייג את דברי רב יצחק רק לבשר שמן ויין ישן, שאז צערו גדול.
אמר רבא: בשר שמן - כל השנה כולה, יין ישן - בתקופת תמוז.
רבא מסייג עוד וקובע כי יין ישן רק בתקופת הקיץ (תמוז) אז ריחו חזק ואם לא ישתה מיד את היין יצטער מאוד. (לגבי הבשר השמן אין הסתייגות, כל השנה חייבים לתת לו בזמן אמיתי).
הגמרא מביאה עוד מספר דוגמאות לסכנה הקיימת כאשר אדם רואה אוכל מסוים שהוא מאוד חשק בו ולא מקבלו:
• אמר רב ענן בר תחליפא: הוה קאימנא קמיה דמר שמואל, ואייתו ליה תבשילא דארדי, ואי לאו דיהב לי איסתכני.
רב ענן מעיד על ארוחה לפני שמואל, אשר כלל תבשיל פטריות שמאוד חשק בו, ואם לא היו מביאים לו לאוכלו, היה מסתכן במחלת ''בולמוס'' (מחלה המגיעה במקרים כאלו, שאדם תאב למאכל או משקה ולא מקבלו מיד).
• אמר רב אשי: הוה קאימנא קמיה דרב כהנא, ואייתו ליה גרגלידי דליפתא בחלא, ואי לאו דיהב לי איסתכני.
רב אשי חשק בתבשיל לפת בחומץ כאשר אכל לפני רב כהנא, וגם הוא מעיד שאם לא היה מקבלו מיד היה מסתכן ב''בולמוס''.
• רב פפא אמר: אפילו תמרתא דהנוניתא;
רב פפא מוסיף כי גם ''תמר שמן'' שאדם חשק בו יכול לגרום לבולמוס אם לא מקבלו מיד.
מסכמת הגמרא כלל בנושא זה:
כללא דמילתא, כל דאית ליה ריחא ואית ליה קיוהא.
כל מאכל (לא רק תבשיל) שיש לו ריח חזק או טעם חמוץ שאדם חושקו ולא מקבלו – יכול לגרום לבולמוס.
מספרת הגמרא סיפור נוסף המלמד את העיקרון שלמדנו זה עתה:
אבוה בר איהי ומנימין בר איהי, חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא, מר משתעי אליהו בהדיה, ומר לא משתעי אליהו בהדיה.
שני בנים של אדם בשם איהי, היו נוהגים באופן שונה בהאכלת השמש (מלצר). אחד היה מאכילו בכל מאכל שהגיע אליו במשך הסעודה. השני היה מאכילו במאכל ראשון בתחילת הסעודה עד אשר שבע, ורק בסוף הסעודה האכילו גם בשאר המטעמים אשר היו באותה סעודה. מספרת הגמרא כי אליהו נגלה רק לראשון (שנתן לו מכל אכילה במשך הסעודה) כיוון שהוא נהג במנהג חסידות יותר גדולה מאשר אחיו, שהרי השמש מתאווה לאכילות השונות שהוא מגיש, במשך כל זמן הסעודה. 
 

מהו המסר

השמש שהוזכר בדבריהם של חכמים ובסיפורי הגמרא הוא אב טיפוס ל''אדם חלש'' שחכמים מורים לנו לשים עינינו עליו. לא להתעלם מקיומו, לחשוב מה עובר עליו, מה הוא היה רוצה, ולנסות לרצות אותו בזמן אמיתי.
אנשים יושבים במסעדה, בבית חברים וכדו' ומקבלים שירות טוב מהמלצרים במשך כל זמן הסעודה. מי חושב עליהם? מה הם היו רוצים באותו זמן? אילו דברים חשקה נפשם כאשר הם משרתים את באי הסעודה.
אנשים יושבים באוטובוס, ומקבלים שירות טוב מהנהג שמסיע ומביא אותם ליעדם. מי חושב על צורכי הנהג? על דברים שיכולים להפריע לו בעת הנסיעה (דיבורים בקול רם לידו, וכדו' ) , או אולי אפילו לכבד אותו בסוכריה שיש לנוסע בתיקו.
אנשים הולכים ברחוב ורואים את המנקה אשר מטאטא את הלכלוכים שאנשים זרקו פה ושם. מי חושב על אותו מנקה, אולי הוא ממש צמא ויש לנו בקבוק שיכול להרוות אותו באותו רגע. אולי לסייע לו בהרמת פח כבד וכן הלאה על זה הדרך.
האם אנו יודעים שחיוך קטן ואמירת שלום לכל אותם האנשים, יכול ''לעשות להם את היום''?
על כך ועוד דברו חכמים בקטע גמרא זה שלמדנו,. נשים ליבנו ומחשבותינו לדברים הקטנים הללו שהם גדולים מאוד עבורם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]