לשמור כוח לימי הזקנה
הרב דב קדרון
כתובות סב ע"א
רבי יוחנן עלה במדרגות, כאשר הוא נשען על שני תלמידיו, רב אמי ורב אסי, שעמדו משני צדדיו, אולם כאשר פתאום נשברה מדרגה התברר שיש לו כוח גדול, והוא עלה והעלה עמו את שני תלמידיו, וכאשר הם שאלו אותו: אם כן מדוע הוא נשען עליהם? ענה להם: שאם ישתמש בכל כוחותיו כבר עכשיו, מה יישאר לו לימי זקנתו?
יש אנשים שמנצלים את כל כוחותיהם בצעירותם, וכאשר הם מזדקנים לא נשאר להם כוח, ועליהם אומרת המשנה (אבות ה,כא): "בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם", כי העמל והסבל של כל שנותיהם מחלישים אותם, והולכים שחוח, וסובלים מחולשה גדולה.
המאירי והתשב"ץ מפרשים שדברי המשנה לא נאמרו על כולם, כי יש כאלו שזוכים להיות שלמים בשכלם גם בעת זקנתם, וכן כותב בעל עלי תמר (ביכורים פ"ב ה"א) על שני רבנים גאונים שהגיעו לגיל מאה ומאה ועשר שנים כאשר הם בריאים בשכלם, וכמה כאלו שראינו וידוע, והוא מתנת ה'. ותפלת דוד (בתהילים ע"א): "אל תשליכני לעת זקנה" היא שיהיה שכלי וגופי שלם, ולא חלילה שבור ככלי שבור שזורקים אותו. וכן התפלל (בפרק נ"א): "רוח נכון חדש בקרבי", "ורוח קדשך אל תקח ממני", שיעזור לו שעם חולשתו ועם מחלותיו בסתר, יופיע בקומה זקופה כאדם במבחר שנותיו שלא יהיה לו חלילה שיתוק באחד מאבריו או שיתעוור או שיהיה חרש, אלא יהיה באופן שהכל משתוממים עליו שלמרות הזקנה הוא מופיע בפני בני אדם כאדם בשכל בריא וקומה זקופה, ואל ידמה חלילה לאדם שהוא כלי שבור שמשליכים אותו.
