לקרוא בין השורות / רפי זברגר
כתובות סב ע''א
הקדמה
המשנה בדף הקודמת עוסקת במצוות עונה, מה תדירות המחויבת של הבעל בקיום מצווה זו.
נלמד את הסיפא של המשנה המבדילה בין סוגי מקצועות לחיוב זה:
התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים - שבת אחת.
לתלמידים ולפועלים מותר לצאת מהבית לזמן מוגבל גם שלא ברשות האשה, מתוך הנחה שהאשה מסכימה מראש ליציאות אלו. תלמידים הלומדים תורה, למרות שחלה עליהם מצוות עונה משבת לשבת, מורשים לצאת עד שלושים יום, והפועלים, למרות שחובת עונה שלהם היא פעמיים בשבוע (בהמשך המשנה), הרי שהם מורשים לצאת אף לשבוע שלם בלא רשות ספציפית של האשה.
העונה האמורה בתורה,
בתורה יש מצוות עונה המפורטת בתחילת פרשת משפטים בפרשיית אמה העברייה, אך אין הגדרה מדויקת של המצווה. חכמים הגדירו חובה זו לפי המקצועות השונים של הבעל:
• הטיילין - בכל יום,
ניתן לכנותם בימינו ''עובדי צווארון לבן'' שאינם טורחים יותר מידי ב''עבודתם הנקייה''. עליהם מוטלת חובה יומיומית לקיום מצוות עונה.
• הפועלים - שתים בשבת,
עיקר מצווה עונה המוטלת על פועלים העובדים בעבודה פיזית היא פעמיים בשבוע. כאמור לעיל, אם עבודתם מחייבת – הם מורשים לצאת אף לשבוע שלם.
• החמרים - אחת בשבת,
סוחרים היוצאים מחוץ לביתם למשך תקופות קצרות, רשאים לקיים מצוות עונה פעם בשבוע.
• הגמלים - אחת לשלשים יום,
בזמנם, כלי הנסיעה לטווחים ארוכים יותר היה הגמל, ועובדים המשתמשים בכלי תחבורה זו, ויוצאים לתקופות ארוכות יותר רשאים לקיים מצוות עונה פעם בחודש.
• הספנים - אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.
הספנים הינם דוגמא למקצוע הדורש שהייה ממושכת מאוד מחוץ לבית, ולכן הם רשאים לקיים מצוות עונה רק אחת לחצי שנה.
הנושא
בשלהי הדף הקודם החלה הגמרא לדון בהיתר של חכמים לתלמידים לצאת לתלמוד תורה למשך שלושים יום, אף שלא ברשות האשה:
ברשות כמה?
שואלת הגמרא לכמה זמן מותר לצאת אם יש רשות של האשה ליציאתם.
כמה דבעי.
עונה הגמרא כי אין מגבלה באופן עקרוני, אלא לפי הצורך, וכמובן בהסכמה של האשה.
אורחא דמילתא כמה?
ממשיכה הגמרא ומנסה להבין לכמה זמן ראוי לבעל לצאת, גם אם האשה מסכימה? נראה את פירוש רש''י המתוק:
דרך ארץ שלא ישא עליו חטא, ואפילו הוא יכול לפתותה שתתן לו רשות.
יש בשאלה זו ''דרך ארץ'' שיש לנהוג בה. רש''י מגדיר את הסכמה של האשה ליציאה ארוכה של הבעל ''פיתוי''. כלומר, באמת אין היא רוצה, אך הבעל מפתה אותה בכל מיני אופנים, כדי שהיא תאמר שהיא מסכימה, אבל בתוך תוכה, אין היא מרוצה מיציאה ארוכה של הבעל.
הרא''ש על המקום מגדיר זאת יותר במפורש:
שלא ישאל ממנה דבר של צער דשמא אף על פי שנותנת לו רשות על ידי פיוסו או על ידי שמתביישה ממנו לבה מצטערת.
לפעמים האשה מתביישת לומר את האמת הפנימית שלה לבעלה, ולכן היא תאשר לו לצאת לזמן ארוך, אך כאמור, זה רק מן השפה ולחוץ.
ישנה מחלוקת אמוראים, מהי הדרך ארץ המכסימלית המותרת לתלמידים ''לבקש'' מנשותיהם:
אמר רב: חדש כאן וחדש בבית, שנאמר (דברי הימים א, כ''ז, א'): וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֣ל׀ לְֽמִסְפָּרָ֡ם רָאשֵׁ֣י הָאָב֣וֹת וְשָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֣ים׀ וְהַמֵּא֡וֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם֩ הַמְשָׁרְתִ֨ים אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְכֹ֣ל׀ דְּבַ֣ר הַֽמַּחְלְק֗וֹת הַבָּאָ֤ה וְהַיֹּצֵאת֙ חֹ֣דֶשׁ בְּחֹ֔דֶשׁ לְכֹ֖ל חָדְשֵׁ֣י הַשָּׁנָ֑ה הַֽמַּחֲלֹ֙קֶת֙ הָֽאַחַ֔ת עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה אָֽלֶף.
רב מוכיח מהפסוק בדברי הימים, העוסק בפועלים העובדים בבית דוד המלך, כי מותר לצאת לעבודה לחודש ימים מחוץ לבית, ולאחר מכן להישאר בבית לפחות חודש.
ורבי יוחנן אמר: חדש כאן ושנים בביתו, שנאמר (מלכים א' פרק ה' פסוק כ"ח): וַיִּשְׁלָחֵ֣ם לְבָנ֗וֹנָה עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים בַּחֹ֙דֶשׁ֙ חֲלִיפ֔וֹת חֹ֚דֶשׁ יִהְי֣וּ בַלְּבָנ֔וֹן שְׁנַ֥יִם חֳדָשִׁ֖ים בְּבֵית֑וֹ וַאֲדֹנִירָ֖ם עַל־הַמַּֽס
רבי יוחנן מסיק מפסוק בספר מלכים, העוסק ביציאת פועלים שיצאו לכרות עצים לבניית בית המקדש, כי לאחר יציאה של חודש מן הבית, יש להישאר חודשיים בבית.
מהו המסר
שאלת הגמרא לגבי ''אורחא דמילתא'' מלמדנו עיקרון מאוד חשוב בחיים: לא כל מה שמותר לעשות מעיקר הדין, הוא רצוי ונכון. אמנם, אם האשה הביעה הסכמה ליציאה ארוכה של בעלה מן הבית, מעיקר הדין אין בעיה ומותר לו לצאת, אך מלמדים אותנו חכמים ''לקרוא את הדברים בין השורות''. לא תמיד אמירה בפה מלמדת על הרצון האמיתי בלב. אם מפני בושה לומר את הדברים, אם מפני ''פיתוי'' של הצד שכנגד וכן הלאה.
הדברים נכונים ביחסי בעל ואשה, ונכונים גם ביחסי הורים וילדים ובכל מערכות יחסים בינאישית – להיות רגישים גם לדברים שלא נאמרים במפורש, אך "נאמרו" בלב ובמחשבה.
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי - נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]
