מי נמצא במרכז העניינים / רפי זברגר

כתובות סט ע''א-ע''ב

הקדמה 

למדנו בתחילת המשנה בדף הקודם על חובת נדוניה של ''עישור נכסים'':
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה במאה או בחמשים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להנתן לה.
הזכרנו כבר כי נישואי יתומה על ידי אמה או אחיה בהיותה קטנה אינם אלא נישואי דרבנן. אומרת המשנה כי אם אותה קטנה הסכימה לקבל נדוניה קטנה (מאה או מאה וחמישים זוז), הרי לאחר שתגדיל הקטנה, יכולה לתבוע מהנכסים של אביה עשירית מנכסיו הנקראים ''עישור נכסים'' כפי שהיה מגיע לה בנישואיה. הוויתור על כך כשהיא הייתה קטנה, אינה מחייבת אותה בבגרותה. 
 

הנושא

במסגרת דיון הגמרא על חובת עישור נכסים של האב לביתו מביאה הגמרא את הסיפור הבא:
שלח ליה רב ענן לרב הונא: הונא חברין שלם, כי אתיא הא איתתא לקמך, אגבה עישור נכסי.
רב ענן שלח שליח לרב הונא וכינה אותו ''הונא חברי'', וביקש שיגבה עישור נכסים עבור אישה שאמורה להגיע אליו. פני יהושע מסביר כי מדובר באשה נשואה, ובכך פסק כרבי שאם קטנה נשאה, לא איבדה את הזכות לקבל עישור נכסים בגדלותה.
הוה יתיב רב ששת קמיה, אמר ליה: זיל אימא ליה, ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה: ענן, ענן, ממקרקעי או ממטלטלי? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא?
רב הונא נפגע מאופן כינוי של רב ענן כלפיו (הונא חברי) ולכן ביקש מרב ששת שהיה לפניו באותה עת, ואף השביע אותו שיעשה כפי שאמר לו, ללכת לרב ענן ולשאול אותו שתי שאלות בלשון הבא: ענן ענן, האם גובים עישור נכסים רק ממקרקעים או אפילו ממטלטלים, והשאלה השניה: מי יושב בבית מרזח בראש?
אזל רב ששת לקמיה דרב ענן, אמר ליה: מר רבה, ורב הונא רביה דרבה, ושמותי שמית מאן דלא אמר ליה, ואי לאו דשמית לא הוה קאמינא: ענן, ענן, ממקרקעי או ממטלטלי? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא?
רב ששת הרגיש שלא בנוח מהמשימה שקיבל מרב הונא רבו. וניסה ''לעדן'' את המסר לרב ענן, וכך אמר לו: אתה (רב ענן) הרב שלי, ורב הונא הוא הרב של הרב שלי (רב הונא הוא רב של רב ענן). איני רוצה לומר את הדברים, אבל רק בגלל שרב הונא השביע אותי אני אומר לך: קרא לו ענן ענן, וחזר ושאל אותו רב ששת את שתי שאלותיו של רב הונא.
אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא, אמר ליה: חזי מר היכי שלח לי רב הונא ענן ענן! ועוד, מרזיחא דשלח לי [לא ידענא] מאי ניהו!
רב ענן באמת לא ידע מה כוונת רב הונא במילה מרזח והלך להתייעץ עם מר עוקבא.
אמר ליה: אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, אמר ליה: הכי והכי הוה מעשה.
ביקש מר עוקבא מרב ענן שיספר לו את כל ההשתלשלות הדברים, ורב ענן חזר על כל המעשה.
אמר ליה: גברא דלא ידע מאי ניהו מרזיחא, שלח ליה לרב הונא חברין?
מר עוקבא ''הוכיח'' את רב ענן ואמר לו: אדם שלא יודע מה כוונת המילה מרזח, יכול להתייחס כך לרב הונא ולכנות אותו ''הונא חברי''?
מאי מרזיחא?
אחרי ''דברי תוכחה'' של מר עוקבא לרב ענן, שואלת הגמרא מהו פירוש המילה מרזח, עליו דיבר רב הונא?
אבל, דכתיב (ירמיהו ט''ז, ה'): כִּי כֹה אָמַר ה' אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים:
הפסוק בירמיהו מספר כי הקדוש ברוך הוא ביקש מירמיהו שלא ללכת ולנחם אבלים, כיוון שעוד מעט יהיו ל''ע כל כך הרבה אבלים כך שלא תהיה אפשרות לנחמם. אם כן, המלה מרזח כוונתה לאבל.
אמר ר' אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש?
לאחר שהבנו כי כוונת המילה מרזח היא אבל, מנסה רבי אבהו להבין מה המקור לכך שאבל יושב בראש, כפי שאמר רב הונא בשאלתו לרב ענן. מביאה הגמרא שני מקורות לכך:
שנאמר (איוב כ''ט, כ''ה): אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם. ינחם אחרים משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: ינחם כתיב.
מקור הראשון מהפסוק באיוב. לכאורה פשט המילה יְנַחֵם מלמדת כי המנחם הוא יושב בראש (וְאֵשֵׁב רֹאשׁ) אך רב נחמן מתקן ואומר כי הניקוד תחת האות נון הוא קובוץ, משמע שהמנוחם (האבל) הוא יושב בראש.
מר זוטרא אמר, מהכא (עמוס ו', ז'): לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים: , מר וזח נעשה שר לסרוחים.
מר זוטרא למד הלכה זו מהפסוק בעמוס המדבר על אדם אשר מר ליבו - האבל, נעשה שר (וְסָר) למנחמיו – יושב בראש השולחן, גם כאשר הם נמצאים שם אנשים גדולים וחשובים (סְרוּחִים).
אמר רבא, הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני, בין לכתובה, בין לפרנסה.
רבא מסכם בפסק הלכה את כל הנושאים שעסקנו בדפים האחרונים: גבייה למזונות או לכתובה או לנדוניה של הבת (עישור נכסים) הוא רק מקרקעות ולא ממטלטלים.
 

מהו המסר

• תוכחה של רב לתלמיד אשר חושב את עצמו שהוא ''משהו משהו'', יכולה להיות בכך שהרב ''מעמיד אותו על מקומו'' ומראה לו כי אינו יודע הכול, ועליו להתנהג בצניעות וענווה. (הזכרת המילה מרזח בתשובת רב הונא שלא הייתה מובנת לרב          ענן). מסר חשוב לכל אדם, להשתדל לדבר ולהתנהג בצניעות מתוך ענווה. רצוי לה לענווה לשכון גם במחשבותיו של האדם, משימה כלל וכלל לא פשוטה.
• ההלכה כי האבל מיסב בראש מלמדת אותנו כי בזמנים מסוימים, כמו למשל שבעת ימי אבל, האבל ''נמצא במרכז'', אליו מופנות כל העיניים (של המנחמים), והוא ''הסיפור'' באותם ימים.
  נלמד מכאן כי פעמים דווקא האדם שאינו מיוחס (קטן, לא חכם וכדו') נמצא במרכז. דבר זה יכול להיות בימים שמחים (ימי הולדת , בר מצווה, חתונה וכדו') או בימים פחות שמחים. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]