חטא הפקחות / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
כתובות פח ע"א
אמר רב פפא: אי פיקח הוא, מייתי לה לידי שבועה דאורייתא.
איך צריך להתייחס לקורח ועדתו? מצד אחד ברור שהם חטאו, אבל מצד שני יש כל כך הרבה סימנים לכך שהם היו אנשים מיוחדים ונעלים, כך שלא ברור מה צריך להיות היחס!?
הנה כמה דוגמאות שמהם ניתן ללמוד על גדלותם של אנשי קרח: על המילים "ויקח קרח", אומר רש"י שעדת קרח מנתה ראשי סנהדריות, אנשי מעלה מיוחדים שלא היו אנשים פשוטים.
גם לאחר מכן, אחרי שהאדמה בולעת את קרח ועדתו, עם ישראל פונה בתלונה למשה ואהרן ואומר להם "אתם המיתם את עם ה'", כשהם מתייחסים לקרח ועדתו ומכנים אותם בשם התואר "עם ה'", זאת אומרת שהם ראו בהם משהו מיוחד ולא פשוט.
חוץ מזה, אחרי שהכל נגמר, הקב"ה מצווה לקחת את המחתות של עדת קרח ולעשות מהם ציפוי למזבח. זאת אומרת שאותן מחתות, שבהסתכלות פשוטה שימשו לפעולה שלילית, יהיו חלק מעבודת ה' של עם ישראל. זה יכול ללמד אותנו שאולי הפעולה של עדת קרח לא הייתה כל כך שלילית.
את העובדות הללו מביא רבי צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק, סה) ומתוכן הוא מסיק שאכן לא ניתן להבין את סיפור קרח ברובד הפשטני שלו. אז מה אכן קרה שם?
הוא מפנה את הזרקור לעברו של המדרש (במדבר רבה יח, ח) שקובע שקרח היה פקח, ומה משמעות המילה "פקח"?
אומר רבי צדוק, על בסיס דברי הגמרא כאן, שבעצם פקחות היא ערמומיות. היינו, היכולת לחזות כמה צעדים קדימה. כך שלמרות שאנשים יכולים לחשוב שהפקח עושה מעשה לא חכם, או לא נכון, הוא כבר יודע מה יהיו התוצאות, והוא מכוון לשם.
כך קרח ועדתו, כיוונו למקום הגבוה ביותר: למקום שבו כולם שווים בדרגתם הרוחנית. אין מורים ותלמידים. אין צדיקים ורשעים. כולם צדיקים. כולם מורים.
ומה יקרה אם המהלך הזה לא יצליח? אם אלוקים ידחה אותם ולא יאפשר למציאות הרוחנית הנעלית הזאת לקרות?
על כך אומר רבי צדוק, אנשי קרח אמרו "טוב מותי מחיי". במציאות שבה יש מקום להסתר אלוקי כל כך גדול אנחנו לא מעוניינים לחיות.
יוצא בעצם, שהם ידעו טוב מאוד שהתוצאה מהמעשה שאליו הם מכוונים יכול להיות מוות, אבל הם לא פחדו ממנו, הם העדיפו אותו מאשר להמשיך לחיות במציאות הנוכחית.
אז מצד אחד, הם אכן היו אנשים נעלים ומיוחדים, אבל מאידך זה עדיין חטא.
כי אם אלוקים החליט שזו המציאות שבה צריכים להמשיך לחיות ולפעול, מי אנחנו שנעדיף אחרת?
