הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
כתובות פו ע"ב
תלמוד בבלי כתובות פו, ב:
"מתני'. המושיב את אשתו חנוונית, או שמינה אפוטרופיא - הרי זה משביעה כל זמן שירצה; ר' אליעזר אומר: אפילו על פילכה ועל עיסתה.
גמ'. איבעיא להו: ר' אליעזר, על ידי גלגול קאמר או לכתחלה קאמר? ת"ש, אמרו לו לרבי אליעזר: אין אדם דר עם נחש בכפיפה; אי אמרת בשלמא לכתחלה - שפיר, אלא אי אמרת ע"י גלגול - מאי נפקא לה מינה? דאמרה ליה: כיון דקדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא דאדור בהדך".
הסבר המשנה. ישנם דברים כמו מושיב אשתו חנונית שהאישה עשויה לקחת קצת מהרווחים ללא ידיעת בעלה ואז ניתן להשביע אותה לכולי עלמא, אולם במקרה שהאישה מטפלת בדברים שהיא חייבת לעשות כמו טוויה, ואפיה, אין חשש שהיא תיקח לעצמה. רבי אליעזר אומר שגם על טוויה ואפיה משביעים את האישה.
אמרו לו חכמים. אם עד כדי כך אין אימון באישה, הרי ברור הדבר שהיחסים בסופו של דבר יעלו על שרטון (וגם אם מדובר על גלגול שבועה כאשר השבועה המרכזית אם האישה חנונית גם אז האישה לא תסכים לחיות עם בעל קפדן כזה).
היסוד הזה שעתים אומרים לאיש אם תדרוש לעצמך את הזכויות הממוניות לפי חוק, תפגע בשלום הבית וזה דבר בלתי אפשרי.
בנושא שלום הבית מופיע מקור מעניין בירושלמי (במקבילה).
תלמוד ירושלמי כתובות ט, ד:
"מה טעמון דרבנין אם אומר את כן אין שלום בתוך ביתו לעולם שיברה את הכלים מה את עבד לה כשומרת חנם או כשומרת שכר מסתברא מיעבדינה כשומרת שכר אמרין אפילו כשומרת חנם אינה אם אומר את כן אין שלום בתוך ביתו לעולם".
לדעת הירושלמי למרות שבאופן עקרוני אישה חייבת לשלם לבעל על כלים ששברה, הרי אין לחייבה, שכן אם תחייב אותה סביר להניח ששלום הבית יתערער.
