הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
כתובות צד ע"א
תלמוד בבלי כתובות צד, א:
"אתמר: ב' שטרות היוצאים ביום אחד, רב אמר: חולקין, ושמואל אמר: שודא דדייני".
אדם שנותן מתנה לשני אנשים ובשטר שהוא נותן מופיע אותו תאריך, כך שלא ידוע למי הוא נתן את המתנה קודם. רב אומר שהיות ואין ידיעה אז חולקים ושמואל אמר שיש כאן דין של שודא דדייני.
מה פירוש שודא דדייני. בנושא זה ישנה מחלוקת ראשונים:
רשב"ם בבא בתרא לה, א:
שודא דדייני - לאותו שיהא נוטה לב הדיינים שהיה הנותן אוהבו או קרובו יותר דודאי לההוא גמר ואקני לו יתנו את הקרקע (ושמא זכה בעל הקרקע בשלו אבל כשאתה אומר יחלוקו בודאי אחד נטל החצי שלא כדין).
תוספות מסכת בבא בתרא דף לה עמוד א (ד"ה: שודא דדייני):
נראה לר"ת למי שירצה הדיין ליתן ולא כפ"ה (וכך דעתו של רשב"ם) שיאמדו דעתו של נותן ובהדיא בירושלמי אמר לאיזה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטים
וציטוט של הירושלמי (כתובות י, ד) בפנים:
"שמואל אמר שוחדא דדייני (הכונה היא שודא דדייני) לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן שירצו ב"ד להחליט מחליטין".
לדעת ר"ת על פי הירושלמי ישנה כאן שאלה נסתרת: וא"ת (אם הכל תלוי בדעת הדיין) א"כ יתן למי שיתן לו שכר וי"ל דכל דיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא.
פירוש הדברים הוא שדיין שמקבל שכר אינו נחשב דיין, ולכן צריך לתת הסבר אחר אחר ללוגיקה העומדת מאחורי הירושלמי. לענ"ד הסבר הדברים שדיין חייב להיות נאמן לעובדות- צדק יחסי. אולם ישנו מושג של צדק מוחלט. אם אדם אחד עני והשני עשיר, הרי מציאות בה אני עוזר לעני היא מציאות הרבה יותר תקינה. התורה השאירה סמכות ביד השופט לשכלל את העולם בשעה שאין כאן פגיעה בדין.
