למי מותר להיות טוען רבני?
הרב דב קדרון
כתובות פו ע"א
מפירוש רש"י עולה שהאיסור "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים", להסביר ולתת טעם לטענותיו וזכויותיו של בעל הדין ולערוך הדין לפני הדיין – חל רק על מי שטוען עבור אחרים, אבל מותר לסתם אדם לטעון עבור קרוביו, אלא אם כן הוא אדם חשוב, שאז אסור לו לטעון אפילו עבור קרוביו, כי יש לחשוש שאחרים ילמדו ממנו לטעון גם עבור אחרים שאינם קרובי משפחה.
הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הערות לעיל דף נב עמוד ב) הסביר שאין מדובר כאן באיסור לייפות את הטענות בשקר ח"ו, כי זהו פשיטא, אלא אסור לתת עצה ומוצא באופנים מחוכמים, לייעץ לדיין או לבעל הדין איך לזכות בדין בתחבולה.
ועל פי זה הוא תמה מאד איך אפשר להסביר את המנהג שמביא כל בעל דין 'טוען רבני' אשר יצא ויבא לפניו, וטוען עבורו את כל הטענות האפשריות, ולכאורה זהו איסור גמור. ואילו היה בא רק להציג את הטענות בסדר נכון בלי אימה משכנגדו לא היה בזה איסור של עורכי הדיינים, אלא זהו בגדר 'פתח פיך לאלם' ומותר, אבל להתחכם בדין כמו שעושים הטוענים לכאורה אין היתר.
מסקנתו היא שבדוחק יש לומר צד היתר כי מאחר שנשכר בכסף, ופרנסה היא לו, הרי הטוען הרבני נחשב כקרובו של בעל הדין, אכן לפי זה בחנם יהא אסור לו לטעון עבור מי שאינו קרובו, ולאדם חשוב אסור אף באופן שמקבל שכר.
