מי לא רצתה בן חכם?

הרב דב קדרון

כתובות פח ע"א

בגמרא מדובר על אשה (שהתגרשה ורוצה לגבות את כתובתה, ובעלה טוען שכבר שילם לה, ועד אחד מעיד כדבריו) שצריכה להישבע שבועה דרבנן, ואם הבעל פיקח הוא יכול להביא אותה לידי שבועה מן התורה, שהיא יותר חמורה.

ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות סה) כותב שפירוש "פקח" בכל מקום בדברי חז"ל הוא: אדם ערום, שיודע להערים, וכך אמרו חז"ל על קרח (במדבר רבה פרשה יח סימן ח): "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה".

נראה שיש מחלוקת בין המדרשים האם פקחותו של קרח הייתה תכונה חיובית או שלילית.

מהמדרש ששואל: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו", ניתן להבין שאדם פקח לא עושה דברי שטות, כלומר שהפקחות היא תכונה חיובית, ולכן צריך למצוא מה הסיבה שגרמה לו לעשות את השטות הזו. אולם במדרש תנחומא (פרשת קרח סימן ו) נאמר שקרח לא ענה כלל לכל הצעותיו של משה רבנו ע"ה "לפי שהיה פקח ברשעתו", וידע שאם יענה למשה רבנו הוא עצמו יפסיד מכך. כלומר שתכונת הפקחות יכולה לגרום לרשע לעשות את מעשיו בצורה מתוחכמת יותר.

גם בין המפרשים יש שתי גישות כלפי קרח, ונאמר בשם הרבי הבית ישראל מגור שרק מכח פיקחותו בא קרח לכל הקלקולים שעשה. ולכן חנה (שמואל א' א, יא), שהייתה מצאצאיו, התפללה: "ונתת לאמתך זרע אנשים". ופירשו חז"ל (ברכות לא,ב): "לא חכם ולא טיפש". לכאורה, איזו אמא מבקשת על בנה שלא יהיה חכם? אלא בהיותה ממשפחת קורח, זכרה חנה היטב, שפיקחותו היתה בעוכריו.