לחשוב רחוק / רפי זברגר

כתובות פח ע"א

הקדמה 

המשנה בדף הקודם עוסקת במקרים בהם האשה מתחייבת שבועה כאשר היא מבקשת לפרוע את כתובתה. המשנה קובעת בראשיתה את כל המקרים ולאחר מכן מסבירה כל מקרה ומקרה. אנו נאחד בין הכותרת להסברים:
1. הפוגמת כתובתה - לא תפרע אלא בשבועה.
 הפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה - לא תפרע אלא בשבועה.
דין זה דומה להלכת מודה במקצת אשר חייב שבועה, שהרי גם כאן האשה מודה שקבלה חלק מדמי הכתובה, וחלק אחר טרם קבלה, ולכן מתחייבת שבועה שלא קבלה את כל הכתובה.
2. עד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה.
עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה, התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי, ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה.
האשה כפרה שקבלה את הכתובה ועד אחד מעיד שאמנם קבלה, היא מחויבת להישבע כדי לפרוע כתובתה.
3. מנכסי יתומים,
מנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים - לא תפרע אלא בשבועה.
משתלב עם הדין הכללי הקובע ''הנפרע מנכסי יתומים – לא יפרע אלא בשבועה''.
4. ומנכסים משועבדים
מנכסים משועבדים כיצד? מכר נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות - לא תפרע אלא בשבועה.
לקוחות שקנו נכס מהבעל, צריכים להיות מודעים לכך שהקרקע משועבדת, וייתכן שייגבו אותה מהם. אם האשה תובעת את הבעל ואין לו נכסים, היא יורדת לנכסי הלקוחות אך חייבת שבועה שלא קבלה עדיין את כתובתה.
5. ושלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה.
ושלא בפניו כיצד? הלך לו למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו - אינה נפרעת אלא בשבועה.
כשהבעל הלך למקום רחוק שאינו יכול לחזור תוך שלושים יום, יש זכות לאשה לגבות כתובתה מנכסי בעלה אף שלא בפניו אך חייבת להישבע שלא קבלה כתובתה. 
 

הנושא

נלמד קטע גמרא ביחס לדין האחרון במשנה:
אמר רב אחא שר הבירה: מעשה בא לפני רבי יצחק באנטוכיא, ואמר: לא שנו אלא לכתובת אשה, משום חינא, אבל בעל חוב לא;
רב אחא מעיד על פסק ששמע מפי רבי יצחק אשר קבע כי רק לאשה יש זכות לגבות כתובתה שלא בפני בעלה, אך בחובות רגילים, אין המלווה רשאי לגבות מנכסי בעל החוב שלא בפניו. רבי יצחק מסביר כי אם לא נתיר לאשה לגבות חובה שלא בפניו, עלול להיות מצב שהיא לא תסכים להתחתן, מפני החשש שאם וכאשר תרצה לגבות כתובתה, הבעל לא יהיה במקום ותימנע ממנו זכות זו. סיבה זו שייכת רק באשה, לכן נאסר על המלווה לגבות חובו שלא בפני הלווה.
ורבא אמר רב נחמן: אפילו בעל חוב, שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים, ואתה נועל דלת בפני לווין.
רבא בשם רב נחמן חולק וסובר כי ישנה סיבה טובה גם למלווה לגבות חובו מנכסי הלווה שלא בפניו, כי אם המלווה ידע שישנה אפשרות כזאת שלא יוכל לגבות את כספו בחזרה, יימנע מלהלוות, שהוא יחשוש שהלווה יעבור למקום מרוחק כך שידע שלא יגבו מנכסיו את החוב שהוא חייב למלווה. חז''ל מעוניינים שכוחות השוק יפעלו באופן שוטף ללא עכבות כאלה ואחרות, לכן רבי יצחק פוסק שגם בהלוואה יכול המלווה לגבות בשבועה חובות ללא נוכחות הלווה.
רבי יצחק כנראה לא חושש לחשש זה ולכן אוסר לגבות מבעל חוב שלא בפניו. 
  

מהו המסר

למדנו היום שתי סיבות מדוע מותר לגבות מנכסיו של אדם שלא בפניו. שתי הסיבות נוגעות בנקודה של חשש מפני "מצב עתידי בעייתי'' שיימנע מאנשים לעשות מעשה זמן רב לפני כן. אשה לא תסכים להתחתן אם ההלכה תאסור עליה לגבות כתובתה בזמן עתידי, אם וכאשר תהיה זקוקה לכך. וכן, המלווה לא ילווה (לדעת רב נחמן) אם נאסור עליו לגבות את חובו, ללא נוכחות הלווה.
חששות אלו של חכמים מלמדים אותנו כי אנשים לפעמים לא מסתפקים בראייה לטווח קצר, אלא בוחנים מצבים עתידיים ומקבלים החלטות היום לפי תוצאות אשר עלולות לקרות בעתיד הרחוק. אנשים אוהבים להיות בצד הבטוח, ולא להיכנס לתוך הרפתקה שסופה לא טוב.
אמנם יש אנשים שאינם בוחנים כל כך רחוק, ומבטם אינו אלא לטווח הקצר, אך מסתבר שבכל אופן יש ''אנשים שקולים'' הבוחנים כל דבר לכל היבטיו, גם אם הם רחוקים מהם בזמן אמיתי.
מסר זה מתאים מאוד לעשרת ימי תשובה, בהם אנו נמצאים (תשפ''ב). ימים בהם אנו נדרשים לחשבון נפש על מעשינו בעבר, וכן מחשבות על עתידנו, תוך כדי בחינת סיכונים אם לא נעשה את המוטל עלינו.
יהי רצון שנחשוב רחוק, ומכוח זה נימנע בעז''ה מעשות רע, ונשתדל להרבות טוב בעולם. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]