מלחמת מוחות / רפי זברגר

כתובות צב ע"א-ע''ב

הקדמה 

במסגרת דיוני הגמרא על ''כתובת בנין דכרין'', מביאה הגמרא מספר פסקים של רמי בר חמא העוסקים במכירה באחריות עם התייחסות רבא עליהם. במאמר זה נתמקד בפסק נוסף של רבה העוסק במכירה באחריות.
נקדים מספר הלכות כלליות בנושא מכירה באחריות:
1. אם הלווה מכר קרקע לאחר ביצוע ההלוואה, הרי הקרקע משועבדת למלווה (בעל חוב), והוא רשאי ''לטרוף'' מהלקוחות.
2. בעל חוב רשאי לטרוף מלקוחות קרקעות רק אם לא נשארו ללווה נכסים: קרקעות או מטלטלין.
אם נשאר לו, הבעל חוב חייב לגבות מנכסי הלווה, ושאר הקונים יכולים לומר לו ''הנחתי לך מקום לגבות שם'' והמלווה חוזר ללווה ותובע ממנו.
3. אם יש ללווה מספר קרקעות לגביית החוב, באופן עקרוני בעל חוב גובה מקרקע בינונית (לא עידית).
4. אם המלווה מעדיף לגבות מקרקע זיבורית של הלווה, הוא רשאי לגבות ממנה, למרות שיש ללווה גם קרקע בינונית
5. בהמשך לסעיפים 2-3, בעל חוב אינו יכול לגבות מהקונה של הלווה (משועבד), למרות שהיא בינונית, אם נשאר ללווה קרקע, על אף שהיא זיבורית. כאמור, לפי כלל 2 אם נשאר משהו ללווה לא משנה טיב הנכס, גובים מהלווה.
6. אם הלווה מכר קרקעותיו בכמה מועדים, הרי שהקרקע האחרונה משועבדת לבעל חוב. זאת כיוון שלאחר מכירת הקרקע הראשונה, נשארו ללווה קרקעות, ולפי כלל 2 קרקעות אלו קודמים לקרקעות שכבר נמכרו קודם לכן.
אף אם הקרקעות שנשארו נמכרו בהמשך, הבעל חוב פורע קודם את הקרקעות שנמכרו מאוחר יותר.
 

הנושא

אמר רבה: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת ללוי, ואתא בעל חוב דראובן, רצה - מזה גובה, רצה - מזה גובה.
ראובן לווה כסף מיהודה, ולאחר מכן מכר בפעם אחת את כל שדותיו לשמעון, מתוך שדות אלו מכר שמעון שדה אחת ללוי. ברגע שלא נשארו לראובן נכסים וגם לא מטלטלין, יכול יהודה לגבות מכל הקרקעות המשועבדות אליו. מכיוון שכל הקרקעות נמכרו יחדיו לשמעון, הרי הם השתעבדו ליהודה באופן אוטומטי, כולל השדה ששמעון מכר מאוחר יותר ללוי (נובע מכלל 6). לכן יהודה יכול להחליט מאיזו קרקע לגבות, האם משמעון או מלוי. שהרי לבעל חוב יש זכות לגבות מאיזה קונה שירצה, כיוון שגם שמעון וגם לוי מוגדרים קונים, ולכן כלל 5 לעיל לא שייך כאן. (למרות ששמעון קנה את כל שדות ראובן, עדיין הוא מוגדר קונה, כמו גם לוי שקנה ממנו).
הגמרא מסייגת את דינו של רבה:
ולא אמרן אלא דזבנה בינונית, אבל זבנה עידית וזבורית, מצי אמר ליה: להכי טרחי וזביני ארעא דלא חזיא לך
הדין של רבה נכון, אם אמנם לוי קנה קרקע בינונית, ואז יוכל לגבות ממי שירצה, לפי כלל 3 בעל חוב גובה מבינונית. לכן אם לוי הקפיד לקנות משמעון דווקא את הזיבורית והעידית והשאיר לשמעון קרקע בינונית, הרי שלוי יכול לדחות את יהודה מלגבות ממנו, בטענה שהשאיר את שדות הבינונית אצל שמעון בדיוק למטרה זו של גביית חובות של בעלי חוב.
עדיין כלל 5 לא רלוונטי גם במקרה דנן (לקחת זיבורית מלוי) , כיוון שלוי אינו הלווה, ולכן אף שיש לו קרקע זיבורית, אין המלווה יכול לכפות עליו לתת לו אותה. והוא יכול להפנות את הלווה לשמעון.
ובינונית נמי, לא אמרן אלא דלא שבק בינונית דכוותה, אבל שבק בינונית דכוותה, מצי אמר ליה: הנחתי לך מקום לגבות הימנו.
יותר מזה אומרת הגמרא, גם אם לוי קנה קרקע בינונית משמעון, אך דאג להשאיר גם לשמעון קרקע בינונית, יכול לוי לדחות את יהודה ולומר לו שיגבה את החוב מהבינונית של שמעון, ולא מהבינונית שלו.
מסביר התוספות את הרעיון של הדין האחרון:
ועיקר טעמא לא הוי אלא משום מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו והוא היה יכול לדחותו אצל בינונית אחרת דכוותה, אבל לא שביק בינונית דכוותה לא מצי לדחותו אצל זיבורית דראשון נמי לא היה יכול לדחותו ...
זכות זו של לוי להפנות את יהודה לשדה בינונית של שמעון, דומה לדין שהלווה או הקונה הראשון יכולים למנוע מיהודה לגבות שדה בינונית אחת, אם יש להם שדה בינונית אחרת (שמעון מכר ללוי את הזכויות שהיו לו).
אבל אם לא השאיר שדה בינונית אצל שמעון, אין לוי יכול להפנות את יהודה לגבות זיבורית משמעון, כיוון שגם לווה או קונה ראשון אינם רשאים לחייב בעל דין לגבות מזיבורית, אם קיימת לו קרקע בינונית. 
  

מהו המסר

הכנות לוי לטענות בעל חוב (יהודה) בכך שדאג לא לקנות את שדה בינונית אלא להשאירה אצל שמעון, או אפילו במקרה שקנה בינונית, אך השאיר בינונית אחרת אצל שמעון, מלמדת אותנו ''הכנה מראש, והתחכמות יפה''.
שהרי שמעון אשר ''הפך להיות מעין הלווה'' (בעת שקנה את כל קרקעות ראובן בבת אחת) ככל הנראה היה מודע ל''סכנות'' שבקניה זו, אך נטל הימור שאולי לא יגבו ממנו. יותר מכך, ניתן לומר כי שמעון מכר חלק מקרקעותיו ללוי על מנת שהבעל חוב יגבה מלוי ויעזוב את שמעון. אך דא עקא, לוי היה חכם ממנו, והשאיר לו את הנכסים שמהם בעל החוב מחויב לגבות, כך ש''לוי נשאר נקי'' והחזיר את בעל החוב לשמעון.
ניתן לומר כי ישנה כאן מלחמת מוחות בין שני הקונים, שבמקרים אלו יד הקונה השני (לוי) על העליונה, כיוון שחשב שני מהלכים קדימה.
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]