שני שמות לאדם אחד
הרב דב קדרון
כתובות צח ע"ב
בתוספות (ד"ה אמר) מובא שר' יעקב ישראל שאל שאלה מרבנו תם. מלבד כאן לא מצאנו בשום מקום בגמרא או בתוספות במקום אחר שקראו לאדם בשני שמות, אולם בימינו זהו דבר נפוץ. לעניין הזה יש חשיבות מיוחדת כאשר כותבים את השם בגט, כי שם צריך להיות השם המדויק של האדם.
כותב בעל ערוך השולחן (אבן העזר סימן קכט סעיף יב) שיש חמישה אופנים בהם אפשר לפרש שני שמות לאדם אחד:
א. כמו שמצוי בימינו, שקראו לו שני שמות בלידתו.
ב. ששני השמות הם בעצם שם אחד, רק שאחד מהם הוא כינוי, כמו שרגילים שמי ששמו באידיש הוא ליב שמו בעברית הוא יהודה או אריה, ומי שקוראים לו וואלף שם הקדש שלו זאב או בנימין, ומי שקוראים לו בער שם הקדש שלו דוב או יששכר, ומי שקוראים לו מיכל שם הקדש יחיאל וכיוצא באלו.
ג. יש מי שנתנו לו שם אחד בלידתו, אך כשהיה חולה הוסיפו לו עוד שם.
ד. יש מי שמקצת בני אדם קוראים לו שם זה ומקצת שם אחר כמו שמסופר במסכת גיטין [ל"ד ב] על אשה שהרוב קראו לה מרים וקצת קראו לה שרה.
ה. יש אדם שבמקום אחד נקרא בשם אחד ובעיר אחרת קוראים לו בשם אחר.
אולם כלל גדול צריך לדעת ששני שמות הנזכרים בגמרא ובראשונים הם רק מהאופנים הרביעי והחמישי, כי ידוע שבימי חז"ל והראשונים לא קראו לאדם שני שמות כלל, לא בלידתו ולא כאשר חלה ולא בתור כינוי, כאשר עינינו רואות בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים שאין לך תנא או אמורא שהיה לו שני שמות.
