האם מותר להישבע באמת?
הרב דב קדרון
נדרים ב ע"א
במשנה מדובר על נדרים מסוגים שונים, ועל שבועות, ובגמרא נאמר שנדר ושבועה נזכרו בתורה באותו פסוק.
הרדב"ז (שו"ת חלק ד סימן קסז [אלף רלח]) כותב ששכיר שיכול להישבע וליטול את שכרו ונמנע מלעשות זאת מתוך יראה, הרי הוא חסיד שוטה, שאין רוצה להשבע אפילו באמת, ומתוך כך מפסיד את כספו.
אולם רבים מרבותינו האחרונים כתבו שאכן מידת חסידות היא להימנע מלהישבע אפילו באמת.
החתם סופר (שו"ת חו"מ סימן צ) נשאל מהו המקור לכך שאפילו שבועת אמת היא עבירה, וענה שיש לכך מקור בפסוק בספר קהלת (ט, ב): "הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע ... הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא", ופשט הפסוק משמע שאדם שירא משבועה אינו נשבע אפילו באמת, מטעם יראת כבוד ה', ומסקנתו היא: "כן דרכן של בני ישראל, להפסיד ממון עצמם, ולעשות כל טצדקי שלא לישבע אפילו באמת. ומנהג ישראל תורה. ואין להרהר".
בעצם זוהי כבר מחלוקת שנזכרת בתלמוד הירושלמי (שבועות פ"ו ה"ה) בין רבי יונה לרבי יוסי, האם מותר להישבע באמת, וייתכן שבסיס המחלוקת תלוי בשאלה האם יש מצווה מן התורה להישבע, שכן הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע ז) כותב שיש מצווה להישבע בשמו לצורך, על פי הפסוק (דברים ו, יג): "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ", וודאי שאין זו מידת חסידות להימנע מעשיית מצווה. אולם יש חולקים על כך וסבורים שאין מצווה להישבע, ולשיטתם מידת חסידות היא להימנע משבועה.
