הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

נדרים כב ע"א

תלמוד בבלי נדרים כב, א:

"דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא סבא? יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא - כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב, אלא לשון חכמים מרפא. ולא פתחינן בהדא אחרנייתא, דתניא, ר' נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו מקריב עליו קרבן".

בתלמוד מובא שנדרים הם דבר לא טוב (כך שהתרת הנדר על ידי החכמים היא בחינת מרפא)

נעבור למקור הירושלמי:

תלמוד ירושלמי נדרים ט, א:

"רשב"ל פתח אילו היית יודע שהנודר כאילו נותן קולר על צוארו נודר היית. לקסטוריי' שהיתה עוברת וראה קולר פנוי והכניסה את ראשה לתוכו. [במדבר ל ג] לאסור אסר על נפשו. כמה דאת אמר [ירמי' מ א] והוא אסור בזיקים. רבי יונתן פתח אילו היית יודע שהנודר כבונה במה והמקיימו כמקריב עליו נודר היית. וקשיא ע"ז בסקילה והנדרים בלא תעשה ואת אמר אכן. לית לך אלא כיי דמר ר' ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד ע"ז. רבי יצחק פתח אילו היית יודע שהנודר כאילו נוטל חרב ודוקרה בלבו נודר היית. [משלי יב יח] יש בוטה כמדקרו' חרב. ר' חנינ' דציפורין בשם ר' פינחס כמדקר אין כתיב אלא כמדקרות חרב לאחר שנדר מן הככר ווי דייכול ווי דלא ייכול. אין אכיל עבר על נידריה. אין לא אכיל חטי על נפשיה כיצד הוא עושה הולך אצל חכם והוא מתיר נדרו. [משלי יב יח] ולשון חכמים מרפא. רב דימי בשם רבי יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים".

התלמוד הירושלמי מעצים את חומרת הנדר כפי שאנו רואים בסוגיה, ובנוסף מוסיף הירושלמי את הסיבה להסתכלות זו על הנדרים: לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים.

ואי אפשר שלא לחתום בדברי הרמב"ם הנפלאים בשמונה פרקים. ולחכמים בזה העניין דבר, לא ראיתי מעולם נפלא ממנו, והוא בגמרא דבני מערבא, בתשיעי מנדרים. דיברו בגנות אותם המקבלים על עצמם שבועות ונדרים, עד שנשארים כעין אסירים, ואמרו שם זו הלשון: "ר' אדי בשם ר' יצחק: לא דייך מה שאסרה לך התורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים?".