עיקר הדיבור / נדרים כו ע"א
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
במסכת תמורה (דף כה ע"ב) נחלקו רבי מאיר ובית שמאי מהו הדין במקרה של אדם שאומר בדיבור אחד שני דברים סותרים: המחלוקת שם היא לעניין חלות תמורה – אדם שאומר על בהמת חולין "הרי זו תמורת עולה, תמורת שלמים" – מצב בו שתי הלשונות לא יכולות להתקיים משום שאין אפשרות שתחול על הבהמה גם קדושת עולה וגם קדושת שלמים. לדעת רבי מאיר אנו מתייחסים רק לתחילת דיבורו של אדם ולדעת בית שמאי מתייחסים לסוף דיבורו של אדם.
רבי שלמה בן אדרת, רבי מנחם המאירי וראשונים נוספים כתבו שעל אף שהגמרא בסוגייתנו מדמה בין המקרים, המקרה המדובר במסכת תמורה אינו זהה לסוגייתנו, שכן שם מדובר בסתירה בין שני החלקים בעוד שבסוגייתנו לא מדובר בסתירה של האדם לדבריו אלא בפירוש הדברים ראשונים. מכל מקום, לדעת רבי מאיר תחילת הדברים עיקר ולרבי יוסי נחשב כביטול הנדר.
יתכן ואפשר להוסיף ביאור לדבריהם; אם תחילת הדברים היא העיקר יוצא שמשמעות המילה 'כולכם' היא אותה המשמעות שאמר בעת הדרת הנדר (המילה כוללת את כולם), אלא שהאדם מוסיף לאחר מכן על מנת להוציא את אביו מהכלל. לעומת זאת אם סוף הדברים הם עיקר יוצא שהמשמעות היא כל מי שאינו אביו – שהרי מקדימים את 'חוץ מאבא' ל'כולכם'; הקדמה זו, מהווה למעשה ביטול למשמעות הנדר שכן בתחילה אמר על כל מי שעומד באותו מקום ועכשיו המשמעות היא כל השאר חוץ מהאב.
