אמור מעט ועשה הרבה / רפי זברגר

נדרים כא ע''א-ע''ב
 

הקדמה 

לבסייעתא דשמיא אנו מתחילים את הפרק השלישי שתחילתו בשלהי הדף הקודם:
ארבעה נדרים התירו חכמים:
ארבעה נדרים אין צורך להתירם, שכן אנו מפרשים שהנודר לא התכוון כלל לנדור אותם, ולכן אינם חלים כלל וכלל:
1. נדרי זרוזין,
נדרים שאדם נדר כדי ''לזרז'' את חברו אך ללא כוונת נדר, כפי שהמשנה תפרט מיד.
2. ונדרי הבאי,
נדרים שאדם נדר בלשון גוזמא כפי שיפורט במשנה בדף כ''ד.
3. ונדרי שגגות,
נדרים שנאמרו בשוגג, או שהתנאי שהנדר הותנה בו חל בשוגג, כפי שיפורט במשנה בדף כ''ה.
4. ונדרי אונסין.
כנ''ל לגבי אונס, כפי שיפורט במשנה בדף כ''ז.
נדרי זרוזין כיצד? היה מוכר חפץ, ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל -
שני סוחרים המבקשים לעשות עסקה ביניהם. המוכר נדר שלא ימכור בפחות מסלע (ארבעה דינרים), והקונה נדר שלא יקנה ביותר משקל (שני סלעים). כל אמירותיהם אינם אלא כדי ''לזרז'' את הצד השני לסיים את העסקה במקום טוב באמצע. לכן נדריהם אינם נדר ואין צורך אפילו בהתרת חכם. 
 

הנושא

הגמרא יוצאת מהנחה כי הפער בתמחור העסקה ביניהם מלמד כי אין רצונם בנדר שנדרו. שואלת הגמרא לגבי מקרה בו המוכר והקונה "דייקו" בסכומי הנדר – האם גם במקרה זה נגדיר נדריהם כנדרי זרוזין:
אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו טפי מסלע, והלה אמר בציר משקל, נדרא הוי או זרוזין הוי?
המוכר נדר שלא ימכור בפחות מסלע (ארבעה דינרים) ופרוטה, והקונה נדר שלא ישלם יותר משקל (שני דינרים) פחות פרוטה. רבינא שואל את רב אשי: האם הדיוק הנ''ל של שני הצדדים מעיד שהם אכן התכוונו באמת לנדור או שמא לא?
אמר ליה, תנינא: היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, ואמר לו קונם ביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם - מותר ליכנס לביתו ולשתות הימנו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה;
מנסה רב אשי לענות לרבינא מתוך ברייתא שעוסקת באדם שהפציר בחברו שייכנס לביתו ויאכל שם, והחבר נדר על כניסתו לביתו ועל שתיית טיפת מים. נפסק בברייתא כי מותר לו להיכנס ולשתות מעט מים צוננים, שכן מפרשים את נדרו כנדרי זירוז שלא לאכול אכילה רצינית בבית חברו.
אמאי? והא טיפת צונן קאמר! אלא משתעי איניש הכי, הכא נמי משתעי איניש הכי!
מסיק רב אשי מתוך לשון הנודר בברייתא שהקפיד ונדר על טיפת צונן – כמות קטנה של מים, ולמרות זאת פסקה הברייתא כי זהו נדר זירוזין, לכאורה פשיטת שאלתו של רבינא, שגם אם המוכר והקונה דייקו בפרוטה, גם אז נאמר כי אלו נדרי זירוזין!
ואמר ליה: מי דמי? גבי צונן, צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה, הכא ספיקא הוא, דלמא פחות מסלע ויותר על שקל קאמר וזירוזין הוי, או דלמא דוקא קאמר ונידרא הוי? תבעי.
רבינא דחה את הראיה מהברייתא. שם אומר רבינא יש סברה טובה להסביר מדוע מדובר בנדרי זירוזין למרות שדייק בנדרו (טיפת צוננין), שהרי האורח יכול היה לחשוב שהמארח אמנם מזמינו רק ל''שתייה קלה'' אך באמת מתכוון ''לפתוח שולחן'' כדרכם של הצדיקים שאומרים מעט ועושים הרבה, לכן שם סברה טובה לומר כי נדר האורח הוא ''נדרי זרוזין'', אך לגבי שאלת המקורית של רבינא, לכאורה טרם נמצא תשובה. ואמנם הגמרא נשארת בשאלה (''תיבעי'' כלשון הגמרא בנדרים (לשון שונה משאר הש''ס)). 
 

מהו המסר

הצדיקים אותם הזכיר רבינא בדחייתו מתייחס לסיפור אורחי אברהם אשר קראנו עליהם בשבת שעברה בפרשת וירא (תשפ''ג). שם אברהם אמר לשלושת אורחיו שיבואו לאכול פת לחם, ובסופו של דבר, שרה ואברהם הכינו סעודה שלמה.
זאת בניגוד לדרכם של רשעים אשר אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, כפי שנקרא בעז''ה בשבת הקרובה בפרשת חיי שרה ביחס לעפרון. כאשר הוא עומד עם כל מכובדי חברון הוא מציע לאברהם את מערת המכפלה בחינם, ובשלב יותר מאוחר בארבע מאות שקל כסף, אך בסופו של דבר תבע מאברהם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שזהו סכום גבוה בהרבה.
אברהם הינו ''דמות לחיקוי'' בנושא זה כמו בנושאים אחרים, לעומת עפרון אשר הינו דמות המלמדת אותנו ''כיצד לא לנהוג''.
הנהגה זו של ''אמור מעט ועשה הרבה'' הינה הנהגה ברוכה מאוד לחיים, ואין יותר טוב ממנה להנהיגה בביתנו וכך נלמד את ילדינו ללכת לאורה.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]