מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
קיצור הלכות התרת נדרים
הרב צבי שפיץ
נדרים כב ע"ב
מבוא:
כתוב בגמ' בנדרים (כב:) אמר רב נחמן, הלכתא – פותחים בחרטה וכו'. כמו כן מבואר במסכת נדרים, שניתן להתיר את הנדר ע"י פתח, וכפי שיבואר להלן. ונכתוב בס"ד קיצור הלכות התרת נדרים, הנוגעים לרוב הנדרים השכיחים. רוב ההלכות הינן על סמך מה שמבואר בשו"ע יו"ד הל' נדרים סי' רכח ומפרשיו.
בקיצור זה לא נתייחס להפרת הבעל את נדרי אשתו או לנדרים מורכבים כמו: על דעת חבירו או על דעת רבים או למקרים שיש לביה"ד קושי למצוא פתח להתרת הנדר.
קיצור הלכות התרת נדרים:
א. כתוב בתורה "לא יחל דברו". ולמדו מכאן חז"ל: שהנודר עצמו אינו יכול להתיר את נדרו ולעשותו חולין, ואפילו אם הנודר הינו תלמיד חכם מופלג. אבל אחרים יכולים להתיר לו את נדרו.
מי הם מתירי הנדרים בזמן הזה
ב. מדין תורה יכול תלמיד חכם מומחה שקיבל תורה מרבותיו ויודע לומר סברות מעצמו, להתיר נדרים לאחרים לבדו, ואינו צריך שישבו עמו עוד שני דיינים, אבל מתקופת רבותינו הראשונים אין מתירים נדרים על ידי יחיד מומחה, אלא רק על ידי בית דין של שלושה אנשים.
לפיכך אם התירו את הנדר שני דיינים למרות שהינם תלמידי חכמים מופלגים – הנדר לא מותר, וצריך הנודר להתירו שנית על ידי שלושה דיינים.
ג. שלושת הדיינים שמתירים את הנדר - לא צריך שיהיו תלמידי חכמים, אלא מספיק שידעו ויבינו כשיסבירו להם כיצד להתיר את הנדר [שו"ע סי' רכח, א. וע"ש בט"ז ובש"ך].
ד. בזמן הזה יכולים שלושה אנשים להתיר נדר גם במקום שיש תלמיד חכם מופלג או רב מקומי, ולא צריכים לקבל את הסכמתו לכך.
ה. נוהגים להקפיד שהמתירים יהיו שלושה דיינים בלבד ולא יותר.
ו. שלושת הדיינים צריכים לשבת ביחד כבית דין.
ז. התרת נדרים איננה נחשבת עשיית דין כמו בדיני ממונות. לפיכך שלושת הדיינים המתירים יכולים להיות קרובי משפחה אחד עם השני, וכן להיות קרוביו של הנודר.
אולם הבעל אינו יכול להיות אחד מהדיינים שמתירים את נדרי אשתו. שמאחר והיא נחשבת כגופו, נחשב הדבר כאילו הבעל מתיר את נדרי עצמו.
ח. למרות שקרובים כשרים לשבת כדיינים להתרת נדרים, אולם נשים וקטנים – פסולים מלהיות הדיינים להתרת נדרים. ואפילו נערים מעל גיל שלש עשרה שנה שלא הביאו עדיין שתי שערות בזקנם, שבכך נקבעת מהתורה גדלותם, פסולים. ונאמרו לכך שתי סיבות. א – כי כתוב בתורה בפרשת נדרים "ראשי המטות", והם אינם כשרים לכך, ב – כי פסולם הינו – פסול הגוף, כלומר – פסול עצמי, משא"כ פסול של קרובים – אינו פסול הגוף, כי הרי הם כשרים לדון באותו הזמן אנשים אחרים שאינם קרוביהם.
ט. היות והתרת נדרים אינה נחשבת כעשיית דין, לפיכך ניתן להתיר נדרים בלילה. וכן מותר להתיר נדרים בשבת עבור צורכי שבת. ואפילו נדרים שיכל הנודר להתירם לפני שבת.
סדר התרת הנדרים
י. תלמיד חכם שנדר, רשאי לקחת שלושה אנשים שיתירו לו את נדרו. ויאמר להם תחילה, מה נדר, ומהי הסיבה שנדר, ולמה כעת מתחרט מנדרו, ובאיזה אופן יתירו לו את נדרו. ולאחר מכן הם יתירו לו את נדרו.
יא. נוהגים ששלושת הדיינים יושבים והנודר עומד בפניהם, ומבקש מהם להתיר לו את הנדר. ובדיעבד אם הנודר ישב או שהדיינים התירו לו בעמידה – הנדר מותר.
יב. הנודר צריך לבוא בעצמו לפני שלושת המתירים כדי שיתירו לו את הנדר, ואינו יכול לעשות שליח לשם כך. ורק הבעל יכול להיות שליח להתיר את נדרי אשתו, כי אשתו כגופו, וממילא נחשב הדבר כאילו מתיר נדרי עצמו.
יג. כתבו הראשונים, שבשעת הדחק ניתן לסמוך על שיטת רבי שמשון מבעלי התוס', שהתיר לנודר לשלוח לבי"ד את כתב ידו בו הוא מפרט מהי סיבת חרטתו מהנדר, ולבקש מהם להתירו על סמך זה.
לפי זה יש שסומכים בזמן הזה בשעת הדחק, להתיר נדר באמצעות הטלפון, אם הנודר יאמר את נדרו וסיבת חרטתו מהנדר לשלושת המתירים שנמצאים יחד, כאשר כולם שומעים בו זמנית את דבריו ברמקול. ולאחר שמסכימים להתיר לו את נדרו, יאמרו לו שלושתם – מותר לך שלש פעמים.
יד. נודר שדובר שפה זרה שהגיע לביה"ד להתרת הנדר, והדיינים אינם מבינים את שפתו, רשאי – להביא מתורגמן שיסביר לדיינים מהי בקשתו, והם יוכלו לשאול אותו באמצעות המתורגמן מה שירצו.
טו. צריך הנודר לפרט לפני הדיינים את הנדר, והסיבה שמחמתה נדר. אולם מספיק שיפרט בפני אחד מהדיינים. אך אם לא פירט בפני אף אחד מהדיינים, אלא ביקש שיתירו לו באופן כללי את נדרו – אין אפשרות להתיר לו את הנדר, ואפילו לא בדיעבד.
והטעם לכך הוא, כי חששו חז"ל שמא הוא נדר שלא לעשות דבר האסור, ובגלל הנדר נמנע לעשותו, וכעת הוא מתחרט ורוצה לעשות את אותו איסור, ולשם כך הוא מבקש שיתירו לו את הנדר. לפיכך אם לא פירט את הנדר והסיבה לחרטתו ממנו לפני אחד מהדיינים – אין אפשרות להתיר לו את הנדר. וגם אם הם התירו – לא חלה ההתרה, והנדר נשאר בעינו.
כיצד מתחרטים מהנדר. וכיצד פותחים הדיינים פתח להתירו
טז. ישנם שני אופנים בהם הנודר יכול להישאל על נדרו, א – חרטה. ב – פתח.
חרטה מהותה – שהנודר מתחרט על מה שנדר מתחילה, ורוצה שהנדר לא היה חל מעולם. פתח מהותו – שהנודר מתחרט מכאן ואילך על הנדר, אבל אינו מתחרט על מה שנדר וקיים אותו עד עכשיו.
יז. היות וחרטה מועילה רק אם ברור בודאות לנודר שמתחרט על עיקר הנדר, והיה מעדיף שלא היה קיים כלל. אולם אם חרטתו היא רק מכאן ואילך – לא מועילה ההתרה לנדרו. לפיכך הורו רבותינו הראשונים, שגם מי שמתחרט מנדרו צריכים לפתוח לו פתח כדי להתיר לו את נדרו מכאן ואילך, ולא מתירים על סמך חרטה בלבד.
כמו כן מכיון שגם התרה ע"י פתח בלבד יש בה חששות במקרים מסוימים, לפיכך הכריע הרמ"א – שתמיד המתירים עושים את שני הדברים. כלומר, עושים מהחרטה פתח כדי להתיר את הנדר, כך שבזמן הזה התרת הנדר נעשית ע"י חרטה ופתח, וכפי שיתבאר בס"ד להלן.
יח. המנהג הוא, או שהנודר אומר מעצמו לדיינים או שהדיינים שואלים את הנודר שמבקש את ההתרה, האם הוא מתחרט מהנדר או אם אילו היה יודע בשעה שנדר שבמשך הזמן הוא יתחרט מהנדר שנדר, האם גם אז היה נודר בתחילה. או האם הוא מתחרט שקיבל את הדבר שאסר או את ההנהגה שהחליט עליה כנדר, ולא אמר מראש שמקבלו – "בלי נדר" וכדומה. ואם הנודר משיב – שמתחרט מהנדר או שמתחרט מכך שלא אמר מראש שקבלתו תהיה "בלי נדר", חוזרים הדיינים כדי לעשות פתח מחרטתו ושואלים אותו, אילו היית יודע שאח"כ תתחרט, האם היית נודר, וכשהוא משיב – לא, מתירים לו הדיינים את הנדר.
יט. צורת התרת הנדר היא, ששלושת הדיינים אומרים ביחד שלש פעמים: מותר לך. או אומרים לו שלוש פעמים – שרוי לך. או שיאמרו לו שלש פעמים – מחול לך. ואם אמרו לו פעם אחת בלבד – הנדר מותר.
כ. אדם שנדר נדר ורוצה שהוא יחול כעבור זמן כגון: בעוד שבוע – יכול להתיר את הנדר רק בעוד שבוע כלומר, מהזמן שבו יחול הנדר. ואם התיר את נדרו קודם שחל – לא מועילה ההתרה.
אך אם נדר לעשות דבר במשך חודש למשל, מכיון שהנדר מתחיל מיד, יכול גם להתירו כעת.
כיצד מתירים מנהג טוב שנהג שלש פעמים
כא. מי שנהג הרבה הנהגות טובות שלש פעמים ויותר, ורוצה להתירם, אינו צריך לפרט בפני הדיינים את הנהגותיו. אלא מספיק שיאמר בפניהם את נוסח התרת הנדרים שכתוב בסידור בערב ראש השנה. בו כתוב: והנה מצד הדין המתחרט ומבקש התרה צריך לפרט את הנדר וכו', אולם אין אני מבקש התרה על אותם הנדרים שאין להתירם וכו'.
והיות ובמקרה זה המתיר אומר בפירוש שאינו רוצה שיתירו לו נדר שנדר, אלא שיתירו לו רק מנהג טוב שנהג, אין כאן את חשש חז"ל שמא יתירו לו נדר של איסור, ולכן אינו צריך לפרט בפניהם את מנהגיו הטובים.
