גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שמב מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף כב ע"א

בין קדושת עבר הירדן לקדושת שאר ארץ ישראל 

מעשה נורא מסופר בגמרא (כב, א), שכאשר עלה עולא מבבל לארץ ישראל נתלוו אליו שני אנשים מבני מחוזא, ואחד קם ושחט את חבירו וכו'. עד שבא עולא אל רבי יוחנן, "קא תמה רבי יוחנן, מכדי כתיב (דברים כח, סה) 'ונתן ה' לך שם לב רגז' בבבל כתיב (-ואם כן כיצד גבר כל כך כעסו של אותו אדם כאן בארץ ישראל עד שהרג את חבירו), אמר ליה (-עולא), ההוא שעתא לא עברינן ירדנא" ("עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה ולא הוינן בתחום ארץ ישראל". רש"י).

במאמרנו זה נתמקד במה שעולה מהתשובה שהשיב עולא לרבי יוחנן, שבעבר הירדן המזרחי, שהוא ארץ סיחון ועוג, שקדושתו פחותה מעיקר ארץ ישראל שהוא בעבר הירדן המערבי, ולכן אירע הדבר שעלה כעסו של אותו אדם כל כך, שהרי "'ונתן ה' לך שם לב רגז' - בבבל כתיב", ועדיין לא עברו את נהר הירדן, אלא היו בארץ סיחון ועוג, שלא נתקדשה לגמרי בקדושת הארץ. ויש להשוות לזה את דברי הגמרא במסכת מכות (ט, ב): "ת"ר, שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען...", ואמרו בהמשך הגמרא: "בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת (-"בתמיה, בנחלת שני שבטים שלש [ערי מקלט] כמו בנחלת עשרה שבטים"? רש"י), אמר אביי, בגלעד (-שהיא בעבר הירדן) שכיחי רוצחים", כי קדושת הארץ הגינה שלא יהיו שכיחי בה כל כך רוצחים, והספיק שלש ערי מקלט לעשרת השבטים, משא"כ בעבר הירדן, שקדושתה פחותה, שכיחי רוצחים טובא, והוצרכו שלש ערים לנחלת שני שבטים ומחצה.

בענין זה יש להביא, הא דמצינו בפסוקי גבולות הארץ בפרשת מסעי, כתיב (במדבר לד, ב): "צו את בני ישראל וגו' זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה", ומפרש שם ה'ספורנו' בזה"ל: "'זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה', 'תפול לכם' - בגורל קודם שתכבשו כולה, כי בגורל יאות לשון נפילה, כמו (תהלים כב, יח) 'ועל לבושי יפילו גורל' וכן (אסתר ג, ז) 'הפיל פור הוא הגורל', ואמר זאת, כי מה שכבשו חוץ לארץ לא הוצרך לחלק בגורל, ובכן חילק משה את ארץ סיחון ועוג בלתי גורל, כפי הנראה בספר יהושע (ראה שם פרקים יג-יד), וזה, כי ארץ סיחון ועוג אין בה קדושת ארץ ישראל, כאמרו (יהושע כב, יט) 'ואף אם טמאה ארץ אחוזתכם', ולא היתה ראויה לגורל אשר ענינו ברוח הקודש". כיוצא בזה ה'ספורנו' על הפסוק "יחי ראובן ואל ימות" (דברים לג, ו): "אף על פי שבחר ראובן [נחלה] מעבר לירדן, שאינה מארץ ה', ולפי זה אינה כל כך מוכנת לזכות בה לחיי עולם, מכל מקום יחי לבבו לעד".

והנה, בעיקר הדברים יש לדעת כי זה נוגע גם להלכה לענין מצוות התלויות בארץ, וכמו שכתב הר"ן בביאור דברי הגמרא שלפנינו- "ההוא שעתא לא עברינן ירדנא", וז"ל: "ועבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות", הרי שאין דין עבר הירדן שוה לענין מצוות התלויות בארץ כמו שאר ארץ ישראל, אמנם, כבר ציין רעק"א לדברי רש"י בכמה מקומות בש"ס (סנהדרין יא, ב ד"ה על שתים; מנחות פג, ב ד"ה כל הארצות) בהם מבואר שעבר הירדן כשר להבאת העומר, וכן האריך בספר 'קרן אורה' על דברי הר"ן, וז"ל: "ולא הבנתי, כי לא נתבאר זאת לא במשנה ולא בגמרא דהעומר אינו בא מעבר הירדן. גם מה שכתב למקצת קדושות לא ידענא מאי נינהו, ולענין ביכורים הוא דאיכא פלוגתא (בביכורים פ"א מ"י) אי מביאין מעבר הירדן, משום דאין זה שבח ארץ ישראל, אבל לכל הקדושות הרי היא כארץ ישראל וכו'... אבל הסרת לב רגז נראה דאינה אלא בארץ שבעת עממין, דבגלעד שכיחי רוצחים, וכדאיתא במכות (ט, ב)".

העולה מן האמור, כי לדעת הר"ן מעלת הסרת לב רגז באר"י תלויה בקדושתה לענין מצוות התלויות בארץ, ואילו מדברי ה'קרן אורה' עולה - אחר שהרבה לתמוה בכל זה - שאין הדבר מוכרח, כי יתכן שמעלת אר"י להסרת לב רגז אינה תלוי' בקדושת הארץ לענין חובת מצוות התלויות בארץ, ועבר הירדן – הגם שיתכן שנתקדשה לענין מצוות התלויות בארץ, בכל זאת אין בה קדושת הארץ לענין הסרת לב רגז.

בענין זה נכון להביא דברי התשב"ץ בתשובותיו (ח"ג סי' קצח-ר) שהאריך טובא בענין חובת מצוות התלויות בארץ בעבר הירדן, והוכיח שבעבר הירדן חייבים היו במצוות התלויות בארץ, אמנם מסיק שקדושת הארץ לענין מצוות התלויות בארץ וקדושתה לענין המעלות הרמות שזוכים באר"י שני ענינים נפרדים המה, ונצטט חלקי דבריו (סי' ר): "בודאי אפילו בכיבוש יהושע... לא היתה עבר הירדן בקדושת שאר ארץ ישראל לענין קבורה ולענין שכינה... ומשה רבינו ע"ה מת בחלקו של ראובן ונקבר בחלקו של גד (עי' סוטה יג, ב)... ולא נקבר בארץ ישראל... והכי מוכח בפרק שני דייני (כתובות קיב, א) דאמר ר' זירא, 'דוכתא דלא זכו ביה משה ואהרן מי יימר דזכינא ביה', הרי שהשוו מקום קבורת משה למקום קבורת אהרן שנקבר בגבול ארץ אדום, ולא נכנס אפילו בארץ סיחון ועוג... וכן מה שאמר בענין ישיבת הארץ לענין מי שלא זכה ליבנות בחוצה לארץ בפרק הבא על יבמתו (שם סד, א), וכן מה שאמרו בפרק שני דייני (קיא, א) לכל הדר באר"י עונותיו נמחלים והנקבר בה כנקבר תחת מזבח, אין עבר הירדן נכלל בזה, והראיה ממה שלא זכה משה ליקבר באר"י אע"פ שנקבר בחלק גד, וכן מה שאמרו בפרק מי שמת (ב"ב קנח, ב) 'אוירא דארעא דארץ ישראל מחכים' אין זה בחלק גד וראובן, ומה שאמרו במס' מו"ק (כה, א) שאין הנבואה שורה על הנביאים אלא בארץ ישראל אין זה בחלק גד וראובן, דתרי ענייני נינהו, קדושת שכינה וקדושת מצוות, וקדושת שכינה היא מיוחדת בעבר הירדן ימה, וקדושת מצוות בין בזו ובין בזו" (ע"ע 'ברכי יוסף' או"ח סי' תפט סק"ג; 'חזון איש' ערלה סי' יג ס"ק א-ב; 'משנת יעבץ' או"ח סי' כז).