שאיפות בעבודת ה'? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נדרים סב ע"א
רבי אליעזר בר ר' צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו.
האם יש מקום לשאוף להתקדם בעבודת ה'? להתדבק יותר בריבונו של עולם ולהיות יותר קרוב אליו?
תשובה לשאלה מהותית זו, שנוגעת באחת הנקודות העמוקות בחייו של כל אדם, עונה המגיד מקוז'ניץ (עבודת ישראל, אבות ד, ז) שמסביר כי כאשר הגמרא כאן מדברת על שלילת השימוש בתורה בכדי להתגדל, ניתן להבין את המילה 'להתגדל' במובנה הפשוט – לקבל כבוד וגדולה בעולם הזה, אולם ניתן להבין מילה זו גם באופן אחר.
כשם שהמילה 'גדילים' פירושה קשרים, כך ניתן להבין גם כאן שהיהודי מבקש להשתמש בתורה בכדי לחזק את הקשר שלו עם הקב"ה, ועל כך אומרת התורה שגם רעיון כזה הוא פסול.
משום שאחרי ככלות הכל, גם רצון להיות יותר קרוב לריבונו של עולם מגיע ממקום פנימי של אגו, שבו 'אני' רוצה / צריך. לשם כך אני משתמש בתורה בכדי לממש את הרצונות או הצרכים שלי, וזה פסול.
את התורה צריך ללמוד, לא בכדי להשיג משהו, ולא בכדי להגיע לאנשהו, ואפילו אם מדובר במקומות קדושים. משום שאת התורה צריך ללמוד לשם עצם הלימוד, שבו אני מקיים את הציווי האלוקי שקבע שהלימוד שלי גורם נחת לריבונו של עולם, ולא בכדי להגיע על לכדי מימוש עצמי.
כי גם שאיפות קדושות הן שאיפות, ובכל הנוגע לריבונו של עולם אנחנו שמים את עצמנו ואת שאיפותינו בצד ומתמקדים רק בו.
