איך מבטאים את השם יששכר?

הרב דב קדרון

נדרים לז ע"ב

בגמרא נאמר שאופן קריאת התורה נמסר למשה רבנו בסיני וכך עבר מדור לדור, ובין הפרטים שנזכרים שם הם מילים או אותיות שכתובות ולא נקראות ומילים או אותיות שנקראות ולא כתובות.

בעניין זה כתב הרב וואלף היידנהיים (מגדולי המדקדקים האחרונים, בהערותיו לפסוק (דברים לב, ו): "הֲ לַה' תִּגְמְלוּ זֹאת") שבכל המקרא הניקוד הוא המורה מה לקרוא ואיך לקרוא, ולכן יש מקומות שיש בהם ניקוד ללא מילים, כגון במגילת רות, ושם קוראים את המילים שאינן כתובות, ויש מקומות שיש בהם מילים או אותיות ללא ניקוד, ושם לא קוראים את אותן מילים או אותיות.

לפי זה הוא כותב שבשם יששכר, שבו האות שי"ן השנייה אינה מנוקדת, אין מבטאים אותה, אלא קוראים ישכר.

כך הוא מנהג הספרדים והתימנים בכל מקום, והרב דויד יצחקי שליט"א (בקובץ צפונות יז, עמוד נט) כתב שכך היה גם מנהג האשכנזים הקדום, אולם בדורות האחרונים התחילו חלק מהאשכנזים לבטא גם את השי"ן השנייה, והוא מצא ארבעה מנהגים שונים, האם בכל מקום בתורה שבו מופיע השם יששכר מבטאים את שתי השיני"ם או רק בחלק מהמקומות.

מסקנתו היא שהמנהג הקדום הוא הנכון, ואין לבטא את השי"ן השנייה, מפני שאין בה ניקוד, וזו היא אחת מהאותיות שכתובות ולא נקראות.