תורה וצבא
מכות י ע"א
"אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכב, ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
ואמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכב, א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ? אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי; אמר לו הקדוש ברוך הוא: (תהלים פד, יא) כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח".
לכאורה ניתן היה לפרש שנצרכים שתי קבוצות של אנשים שונים: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ – של הלוחמים, בזכות שְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם – אנשים אחרים לומדי התורה. וכן הוזכרו שני אנשים שונים - דוד ויואב, במסכת סנהדרין דף מט ע"א: "אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה. דכתיב (שמואל ב ח, טו-טז) וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא. מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא. ומה טעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו". יואב עושה מלחמה, ודוד עוסק בתורה.
וכן מצינו בספר אלדד הדני, בשאלה ותשובה בין אנשי קירואן ורב צמח גאון: "וכך הם עושים עד משלם ג' חדשים וחוזרים, ומביאים כל השלל למלך עוזיאל ומחלק הכל עם כל ישראל. וזה החוק להם מהמלך דוד עד היום. והמלך עוזיאל לוקח חלקו ונותן המלך לכל החכמים בעלי תורה יושבי אהלים חלקם, ואחר כך כולם נוטלים חלקם והנשיא על המלחמה. וכן עושים בשלשה חדשים יוצא נפתלי, בשלשה חדשים יוצא גד, וכן כולם עד תשלום י"ב חדש וחוזריו חלילה". החוק להם מהמלך דוד כתוב בספר שמואל (א' ל כד) כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ. והנוהג שהחכמים בעלי תורה יושבי אהלים מקבלים את חלקם בשלל בראש, גם חוק זה מהמלך דוד שהחשיב את בעלי התורה שבזכותם הצלחת המלחמה.
אלא שקשה, מזמור זה דוד אמרוֹ, ככתוב: שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ. עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם. וכן אמר רבי יהושע בן לוי באמרתו השניה "אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא", וכיון שאמר בגוף ראשון עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ, הרי שרגליו שלו עמדו בשעת מלחמתו בזכות התורה. ומצד שני, רבי יהושע בן לוי אמר שדוד היה העוסק בתורה, וכן אמר רבי אבא בר כהנא בסנהדרין שדוד היה העוסק בתורה. לפיכך דוד ששבחוהו על שהִכָּה בְּרִבְבֹתָיו - בזכות תורתו שלו עמדו רגליו. וכן אמרו על דוד במסכת מועד קטן דף טז ע"ב: "הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ". משמעות שבח מעלתו שידע לצאת מעדינות בית המדרש ולהתחזק בקשיות המלחמה, ולצאת מקושי המלחמה ולהתעדן בבית המדרש.
וכן, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא, גם בזכות תורת עצמו עמדו רגליו, שאמרו במדרש תנחומא פרשת מסעי סימן יב: "את מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה וראש סנהדרין שנאמר (שמואל ב כג, ח) יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי".
וכן ממלא מקומו של יואב בן צרויה – בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא (מלכים א ב, לה), גם עליו אמרו: "בניהו בן יהוידע - זה סנהדרין" (ברכות דף ד ע"א; סנהדרין דף טז ע"ב).
וכן בשאר הלוחמים שבימי דוד (ויקרא רבה פרשה כו, ב; ועוד מדרשים) "רבי יוסי ממלחייא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליהם... ואחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין".
גם במלחמת יהושע מצינו שלא הוזכרו לומדי תורה בנפרד אלא הלוחמים עצמם הם שעסקו בתורה בזמן שלא נלחמו (מגילה דף ג ע"א; סנהדרין דף מד ע"ב) "אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי מיד (יהושע ח) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק".
וכן מצינו, מעשה אבות סימן לבנים, במדרש ספר הישר על בראשית, במעשה מלחמת יעקב ובניו בבני הארץ שלאחר מעשה שכם, שגם יעקב יששכר ולוי השתתפו כולם במלחמה. למרות שלא היה ביניהם מי שילמד תורה באותה שעה.
וכן דרשו בספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז (והובא ברש"י) על הפסוק (במדבר לא, ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. "רבי עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה תלמוד לומר לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי", ולא נפטרו בני לוי שנאמר בהם (דברים לג, י) יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל, למרות שנצרכו רק למספר אלפי לוחמים ויכלו בנקל לגייסם משבטים אחרים. כי אסור שישאר שבט ללא נציגות במצוה. ואף רבי ישמעאל שדרש שם: "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא, ארבעה ועשרים אלף", לא מפורש שחלק על רבי עקיבא ששבט לוי בכלל לַמַּטֶּה, רק לא נצרך לדרשה לרבות בלית הוה אמינא שיפטר.
וגם בשאר מלחמות במקרא מצינו שנלחמו גם בני לוי.
ומשה גער בבני גד ובבני ראובן (במדבר לב, ו) הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?! (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים.
ודבורה בשירתה גערה (שופטים ה) בשבטים שלא נשאו בעול הצבא ולא נחלצו למלחמה עם אחיהם.
ולמה אם כן הזכיר רבי אבא בר כהנא במסכת סנהדרין את יואב על הצבא ואת דוד על התורה, למה לא הזכיר את שניהם בזה ובזה? אלא לומר לך שלמרות אשר נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל (שמואל ב כא, יז), גם מי שכבר זקן ושב ואינו נמנה בין הלוחמים, אל ימנע עצמו מבית המדרש בשעת הלחימה, שזכותו תעמוד להם כזכות תפילתם של מֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר אשר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה (שמות יז, י).
