תורה וצבא
מכות י ע"א
"אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: (תהלים קכב, ב) עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה".
כעין זה אמרו במסכת סנהדרין דף מט ע"א:
"אמר רבי אבא בר כהנא: אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה.
דכתיב (שמואל ב ח, טו-טז) וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ. וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא.
מה טעם דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו - משום דיואב על הצבא.
ומה טעם יואב על הצבא - משום דדוד עשה משפט וצדקה לכל עמו".
ומסופר בספר אלדד הדני, שאלה ותשובה בין אנשי קירואן ורב צמח גאון:
"וכך הם עושים עד משלם ג' חדשים וחוזרים, ומביאים כל השלל למלך עוזיאל ומחלק הכל עם כל ישראל. וזה החוק להם מהמלך דוד עד היום. והמלך עוזיאל לוקח חלקו ונותן המלך לכל החכמים בעלי תורה יושבי אהלים חלקם, ואח"כ כולם נוטלים חלקם והנשיא על המלחמה. וכן עושים בשלשה חדשים יוצא נפתלי, בשלשה חדשים יוצא גד, וכן כולם עד תשלום י"ב חדש וחוזריו חלילה".
החוק להם מהמלך דוד כתוב בשמואל א' ל, כד כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ.
גם הנוהג שראש מקבלי השלל הם אותם החכמים בעלי תורה יושבי אהלים, מבוסס על המלך דוד, שהחשיב את בעלי התורה שבזכותם הצלחת המלחמה.
אלא שכתוב בבמדבר לא, ד: אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא.
ואמרו בספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז: (הובא ברש"י)
"רבי עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה תלמוד לומר לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי".
כלומר שלמרות שנצרכו רק מספר אלפי לוחמים ויכלו בנקל לגייסם משבטים אחרים, היתה לדעת רבי עקיבא הקפדה שלא יהיה שבט ללא נציגות.
וכן דבורה בשירתה (שופטים ה) גערה באותם השבטים שלא נשאו בעול הצבא ולא נחלצו למלחמה עם אחיהם.
וכן מצינו, מעשה אבות סימן לבנים, במדרש ספר הישר על בראשית, במעשה מלחמת יעקב ובניו בבני הארץ שלאחר מעשה שכם, שגם יעקב יששכר ולוי השתתפו כולם במלחמה. למרות שלא היה ביניהם מי שילמד תורה באותה שעה.
גם אצל יהושע, לא הוזכרו לומדי תורה בנפרד, אלא שהלוחמים עצמם עסקו בתורה בזמן שלא נלחמו, במסכת מגילה דף ג ע"א, ומסכת סנהדרין דף מד ע"ב: "אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי מיד (יהושע ח) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק".
וכן דוד המלך עצמו, במסכת מועד קטן דף טז ע"ב: "הוא עדינו העצני - כשהיה יושב ועוסק בתורה - היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה - היה מקשה עצמו כעץ".
וכן הלוחמים שבימי דוד, בויקרא רבה פרשה כו, ב: (ועוד מדרשים) "רבי יוסי ממלחייא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה ארבעים ותשע פנים טמא וארבעים ותשע פנים טהור. והיה דוד מתפלל עליהם... ואחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין, אלא על ידי שהיו בהם דילטורין".
