הצנועים מושכים את ידיהם והגרגרנים חולקים / רפי זברגר

קידושין נג ע''א
 

הקדמה 

בדף הקודם למדנו על מחלוקת רבי מאיר [וסומכוס תלמידו] עם רבי יהודה לגבי הדינים של המשנה בדף הקודם. רבי מאיר מזוהה עם הנאמר במשנה, כי אדם לא יכול לקדש אשה בקדשים [הסבר בדף הקודם], לעומת רבי יהודה אשר חולק על המשנה וסובר כי אדם יכול לקדש אשה בקודשים. בתחילת הדף שלנו, ישנה מחלוקת אמוראים [חכמי הגמרא] כאשר רבי יוחנן סובר כי רבי יהודה חזר בו, ולאחר שנמנו וגמרו [עשו הצבעה בין החכמים] כולם הסכימו לדעת המשנה, כי המקדש אשה בקודשים [בין קודשים קלים ובין קודשי קודשים] – האשה אינה מקודשת, לעומת רב [זהו שם החכם] אשר חולק וסובר כי המחלוקת נשארה בעינה, ורבי יהודה עדיין חולק וסובר כי ניתן לקדש אשה בקודשים. 
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא התומכת בדעתו של רב, כי רבי יהודה עדיין סובר שניתן לקדש בקודשים.
וזה לשונה של הברייתא: הצנועים מושכים ידיהם, והגרגרנים חולקים.
כדי להבין ברייתא זו נקדים מספר הקדמות:
1. על השולחן בבית המקדש, היו מונחים שתים עשרה כיכרות לחם, המכונים ''לחם הפנים'' [נקרא כך, כי ראו אותו משני צדדיו, כמו פנים הנראות משני צדדים].
2. לחם הפנים, ''סודר'' מידי שבת על השולחן. הלחם אשר נאפה שבוע לפני כן [אחד הניסים שהיו בלחם, שהם נשארו טריים במשך השבוע], נאכל ע''י הכוהנים אשר סיימו את ה"משמרת" באותו יום.
3. בימי בית המקדש השני, כאשר כיהן שמעון הצדיק ככהן גדול, הייתה ''ברכה'' בלחם הפנים, וכל כהן שקיבל כמות קטנה של הלחם [כזית] יצא שבע ואפילו הותיר מעט.
4. לאחר תקופת שמעון הצדיק ''נשתלחה מארה [קללה] בלחם הפנים", הלחם כבר לא השביע כמו בעבר, ואז כל כהן קיבל שיעור קטן יותר [כְּפול]
הברייתא עוסקת בתקופה שלאחר שמעון הצדיק, בה לחם הפנים לא השביע את הכוהנים, והייתה מריבה ומחלוקת בחלוקת הלחם, לכן: הצנועים מושכים ידיהם – הכוהנים שלא רצו לריב ולהתקוטט, פשוט וויתרו על הזכות לאכול מלחם הפנים, והגרגרנים חולקים. בשלב זה, הבינה הגמרא כי הכוהנים אשר כונו גרגרנים , כלומר "זללנים", לא וויתרו על הזכות לאכול מלחם הפנים למרות ''איכותו הירודה'', והם עשו ''סחר מכר'' בלחם הפנים. חלק מהם נתנו לאחרים את "המנה" שלהם, וקבלו דברים אחרים [מתנות כהונה אחרות אשר קבלו הכוהנים] בתמורה. מכאן הסיקה הגמרא בשלב זה, כי הקודשים [לחם הפנים הוא חלק מן הקודשים] אכן נמכרו אחד לשני, ולכן גם ניתן לקדש בהם אשה, כדעת רבי יהודה. 
 

מהו המסר

למדנו מהכוהנים מידת "צניעות". אם יש מחלוקת, מריבה או קטטה, יש ''להתרחק ממנה, כמו מן האש'', אפילו אם צריך לוותר על זכויות אשר ''מגיעות'' לנו. המריבה והמחלוקת אינן "שוות את התמורה", ולכן יש להימנע מכך בכל מחיר.
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]