וכי אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה / רפי זברגר

קידושין נה ע''א
 

הקדמה 

הגמרא ציטטה משנה ממסכת שקלים (פרק ז', משנה ד'): בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר [באזור גוש עציון], וכמידתה לכל רוח, זכרים – עולות, נקבות – שלמים.
כדי להבין משנה זו נקדים מספר הקדמות:
1. קרבן עולה –אחד הקרבנות שהיו מקריבים בבית המקדש. שמו נקבע על כך, שהוא נשרף ו"עולֶה" כולו על המזבח, לעומת קרבנות אחרים שורפים רק חלק מהם. ניתן להביא קרבן עולה מבהמת [פרים או כבשים] זכר או מן העוף.
2. קרבן שלמים – קרבן הבא בדרך כלל כ''נדבה''. הוא מתחלק לשלושה: חלק אחד נשרף על המזבח, חלק אחר נאכל על ידי הכוהנים ואת החלק השלישי אוכלים בעלי הקרבן. זוהי אחת הסיבות לשם ''שלמים'' – כולם ''חיים בשלום'' עם הקרבן, וכל אחד מקבל את ''מנתו'' [המזבח, הכוהנים והבעלים]. ישנן סוגים שונים של קרבן שלמים, חלקם באים מבהמה זכר, וחלקן מבהמה נקבה
המשנה עוסקת באדם שמצא בהמה מחוץ לירושלים ברדיוס של המרחק מירושלים למגדל עדר [גוש עציון]. יש לחשוש שהבהמה הנ''ל, הוקדשה להיות קרבן במזבח, ופשוט ברחה והלכה. לכן, קובעת המשנה: אם הבהמה היא זכר – הרי שמקריבים אותה כ''עולה'', ואם היא נקבה ,מקריבים אותה כ''שלמים''. על כך מקשה הגמרא: הרי למדנו שבהמת זכר יכולה להיות גם ''שלמים'', ומדוע קבעה המשנה שכל בהמת זכר תיקרב כ''עולה''? על כך ענה רבי הושעיא: בבא לחוב בדמיהן עסקינן. כלומר, האדם אינו מקריב את הבהמה שמצא, אלא הוא ''מחלל'' את הבהמה [מוציא אותה מסטטוס של ''בהמת הקדש'' לסטטוס של בהמת ''חולין'' שאינה קדושה] בתהליך זה הוא מקבל כסף, וכדי לצאת ידי חובה כל האפשרויות, הוא קונה שתי בהמות אחרות, ומפריש אחת לעולה, ואחת לשלמים.
 

הנושא

על דברי רבי הושעיא שלמדנו בהקדמה, שואלת הגמרא: וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה?
כלומר, כיצד ניתן לחייב את מוצא הבהמה לבצע פעולה אסורה רק כדי שיזכה לתקן את הקרבת הבהמה האבודה? הרי אסור לחלל בהמה שמיועדת להקרבה, ואם אנחנו חוששים שהבהמה האבודה הייתה כבר מיועדת להקרבה, אין היתר לחלל אותה, מדוע אם כן, רב הושעיא מציע לעשות ''תיקון הבהמה'' על ידי פעולה אסורה?
הגמרא עונה שניתן לחכות עד שיפול מום בבהמה זו, ואז מותר לחלל אותה ולהחליפה בשתי בהמות אחרות.
 

מהו המסר

המשפט לא ניתנה תורה למלאכי השרת טומן בחובו מסר פסיכולוגי מאוד חשוב. אנו מכירים את "האנשים החרדתיים'' אשר כל הזמן חיים בפחד ויראה שמא הם עושים פעולה אסורה. חרדות אלו עלולות להביא אותם לאובססיה עד כדי מחלת נפש. אומרת לנו הגמרא: ''אין זו כוונת המשורר''. הקדוש ברוך ברא אותנו, ונתן לנו ספר חוקים כדי לקיימו ''בצורה נורמאלית'', ללא פחדים מיותרים. אמנם יש ללמוד, לדעת, להבין ולהפנים, אך אין לחיות כל הזמן בפחדים, שמא עשינו מעשה שלא ייעשה, שמא עברנו אל איסור זה או אחר. אנו מצווים ''לחיות חיים טבעיים'' ו"לזרום" עם החיים, תוך כדי לימוד תמידי, שליו ורגוע, כדי להשתפר ולהתקדם כל הזמן. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
ולרפואה שלמה של חברי -  נפתלי צבי בן יהודית. ולרפואה שלימה של אילנה בת שרח.
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]