מדוע הרופא סירב לטפל?
הרב דב קדרון
נדרים מט ע"א
רבי ירמיה חלה, וכאשר הרופא נכנס לביתו וראה שיש שם דלעת, הוא סירב לטפל בו, ואמר: "מלאך המוות בביתו של זה, ואני אכנס לרפא אותו?"
מדוע לא ניסה הרופא את כוחו לנסות לרפא את האמורא החשוב?
בעל ספר עלי תמר (נדרים פרק ו הלכה א, מובא בלקט ביאורי אגדות) הציע שהרופא היה בעל מצפון, וחשש שאם חלילה ימות האמורא הגדול יהרהרו אחריו שהזניח הטיפול הרפואי הראוי לאדם גדול כזה, כאשר באמת הסיבה האמיתית הייתה שאכל דלעת קשה, ולכן יצא מביתו ולא טיפל בו.
הוא מוסיף שאחד מגדולי הרבנים בפירארה אשר באיטליה ורופא מובהק היה, הרב רבי יעקב צהלון (אשר על שמו נקרא בי"ח צהלון ביפו), חיבר תפלה ארוכה כתפלת הרופאים והדפיסה בספרו מרגליות טובות (בוינציה תכ"ח), וישנה פיסקא אשר הוא מתפלל מקרב לבו שהחולה ישמע להוראותיו ככל אשר יצווה לרפואתו ולהבראתו, ובאותה תפלה יקרה של הרופאים מתפלל הרב הרופא, יהי רצון שתלמדני לתת לחולה סמים ורפואות לקיים נשמתו בו עד שתבוא שעתו, ואם ימות יהי רצון מלפניך שלא יחשדוני אוהביו ורעיו ובני משפחתו ולא יהרהרו אחרי שהייתי סיבת מיתתו, אלא יצדיקו עליהם הדין שגזירת המלך הוא אשר בידו נפש כל חי.
הוא הוסיף, על פי הירושלמי, שבמקרה של חולים מפונקים שאין רוצים לאכול את המאכל שעשוי להבריא אותם, מה היה עושה הרופא, היה אוכל בפניו את אותו מאכל, ובאופן כזה הוא משפיע על החולה שישמע להוראתו כדי שיתרפא ויבריא.
