מהו ביטחון מושלם?
הרב דב קדרון
נדרים נ ע"א
רבי יהודה היה עני מרוד, והייתה לו רק כסות אחת שפעמים היה הוא מתכסה בה ופעמים אשתו. פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית ורבי יהודה לא יכול היה לבוא למקום כינוס הרבים כי לא היה לו בגד ללבוש. כאשר שלחו לו שליח שהביא לו בגד הוא לא רצה לקבל, והרים את המחצלת שהייתה בביתו ואמר לשליח: ראה כמה עושר יש כאן, אבל אני לא רוצה ליהנות בעולם הזה, ופירשו תוספות והרא"ש שהוא סמך על הנס שיראה שם הרבה מעות.
מכאן למד הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר, מובא בלקט ביאורי אגדות) שמידת הביטחון המושלמת אינה באה על ידי הכרה שכלית בלבד, כי ההכרה השכלית, עד כמה שתהיה חזקה, אינה נמלטת מהרהורי הספיקות, אבל אצל רבי יהודה היה ביטחון גמור ללא שום ספק שייראה כסף מתחת המחצלת, כי בטחונו היה עניין שבחוש, ורק מי שחי כך בבטחונו ובאמונתו מסוגל להגיע לביטחון גמור.
כך היה גם אצל אשתו של רבי חנינא בן דוסא (תענית כד,ב) שלא רצתה ששכנותיה ידעו שהיא ענייה, ולכן הבעירה אש בתנור כדי שייראה כאילו יש לה מה לאפות, וכאשר נכנסה שכנתה לביתה, היא הלכה באופן טבעי לחדר הפנימי כדי להביא מרדה, כי הייתה בטוחה שבוודאי יארע נס ויתמלא התנור לחמים, כדי למנוע ממנה את הבושה, כמו שאומרת הברייתא שם: "אף היא להביא מרדה נכנסה, מפני שמלומדת בניסין הייתה".
מי שסומך על ה' בלבד, ורק עליו משליך יהבו, ולא נשען על בינתו וחוכמתו כלל – יכול להגיע לדרגת ביטחון מושלמת כאלו וכיוצא בהם.
