חודש מלא וחודש חסר / נדרים ס ע"א-ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סוגייתנו עוסקת בהגדרת זמן האיסור כאשר הדרת הנדר נעשית בלשון 'חדש זה'; בדרך כלל חודש מונה עשרים ותשעה או שלושים יום לסירוגין, כאשר, בהתאמה, חודש אחד הוא חסר והחודש אחריו מלא.
רש"י ורבנו ניסים נחלקו בהסבר הדוגמאות אשר מובאות במשנה [שבת זו, חדש זה וכו']; לדעת רש"י המקרה הנו כאשר הדרת הנדר נעשית ביום השבת או ביום ראש החודש ואילו לדעת רבנו ניסים מדובר שמצב בו הדרת הנדר נעשית באמצע השבוע או באמצע החודש.
לפי ההסבר של רבנו ניסים הגרסה של הגמרא צריכה להיות 'וליתסר' (או שלא יכתב ביטוי זה כלל), ואילו לפי ההסבר של רש"י ניתן להבין מדוע לא יכלל ראש החודש בימי האיסור. מכל מקום, בין לפירוש רש"י ובין לפירוש רבנו ניסים הלשון 'חדש חסר' (אשר מתפרש על החודש הבא) נשאר קשה.
הסבר אותו מציע הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק (אור שמח נדרים י, ג) הוא שבחודש חסר, יתכן שהמולד יחול רק בלילה שלאחר ראש החודש, ובראש החודש עדיין יראה הירח של החודש שעבר והיה מקום לחשוב שאותו היום יכלל בזמן האיסור. המקרה המובא במשנה, אם כך, מיועד לשלול הבנה זו.
אפשר וניתן להציע הסבר נוסף, כפי שנראה מדברי הגמרא במסכת ראש השנה (דף כב ע"ב), כי הכוונה לחודש חסר היא דווקא לחודש של שלושים יום. כלומר, משום שמחודש של שלושים יום מחסרים יום אחד שהוא נעשה כחלק מהחודש הבא אז הוא החודש שנקרא 'חדש חסר' ולא זה של עשרים ותשעה יום. באופן דומה כתב רבי משה סופר (חתם סופר מסכת נדרים):
"הרלב"ח פי' חדש מלא קורין בש"ס חסר הואיל ומחסרין ממנו יום השלשים וקורין ריש ירחא מחדש הבא".
כלומר, כיון שיום שלושים קרוי ראש חודש בלשון בני אדם ונחשב יום זה לעניין נדרים לחודש הנכנס נמצא שאותו היום כביכול חסר הוא מהחודש המלא. יחד עם זאת, בסוגיה אחרת במסכת ראש השנה (דף יט עמוד ב) מתייחסת הגמרא בפשטות לחודש חסר כאל חודש בן עשרים ותשעה יום.
