מדוע אין זו ברכה לבטלה?

הרב דב קדרון

נדרים נט ע"א

מי שהפריש תרומות ומעשרות והתחרט על כך – יכול להישאל לחכם ולבטל את ההפרשה כדרך שמתירים נדרים, ואז התבואה שעליה הפריש חוזרת להיות חולין כפי שהייתה קודם להפרשה.

הרש"ש מקשה על כך: שמי שעושה כן לכאורה גורם לברכה שבירך בשעת ההפרשה להיות ברכה לבטלה. האם מותר לאדם לעשות מעשה שכתוצאה ממנו יתברר שעבר על איסור ברכה לבטלה?

בעל שו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן מח) כבר התייחס לנושא הזה, וכתב:

אין כאן ברכה לבטלה מאחר שחל שם חלה עליה לפי שעה, אח"כ הוי כמו שנשרפה. וקרוב אני לומר שתועיל הברכה שיברך למה שיפריש.

וכך מסביר גם החתם סופר (שו"ת חלק ב סימן שכ):

אם אירע שהתחרט משום טעם ויחזור ויתרום ויברך שנית, אין כאן שום בית מיחש לברכה ראשונה שהיתה לבטלה, כי אין כאן ברכה לבטלה, שככה מברך: וציונו לפרוש תרומה חלה, וענין הפרשת תרומה חלה הוא שישאר לו כח לשאול עליהם, וכה ציוונו להפריש אותם על דעת זה, וכן עשה והפריש.

הרש"ש כותב שכך ניתן להבין גם מדברי תוספות והרא"ש במסכת תענית (יא,ב) הכותבים שאדם שהתפלל תפילת עננו בבוקר יום התענית ואחר כך אכל, והתברר שאין זה יום תענית בשבילו – אינו נחשב שהיה שקרן בתפילתו, כי בזמן שהתפלל הייתה דעתו להתענות. כך גם כאן, בזמן שהפריש הייתה דעתו לקיים זאת.