גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף שמח מדור "עלי הדף"
מסכת נדרים
דף סב ע"א

בענין "ובאו בה פריצים וחיללוה"

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר, ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר (יחזקאל ז, כב) "ובאו בה פריצים וחיללוה", כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם, דכתיב (דניאל ה, ל) "בה בליליא קטיל בלשצר", המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם, על אחת כמה וכמה (סב, א).

דין זה מצינו גם במס' עבודה זרה (נב, ב), וכמו שציין הגרעק"א ב'גליון הש"ס' כאן, כלפי מה ששנינו (מדות א, ו): "מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון", ואמרו בגמרא: "ואמר רב ששת ששקצו לעבודת כוכבים", והיינו, ששקצו בהקרבת קרבנות לע"ז והאבנים נאסרו בהנאה, ולכן גנזו אותן באותה לשכה, וכלפי התמיהא איך אסרו את האבנים הלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אמרו בגמרא: "אמר רב פפא, התם קרא אשכח ודרש דכתיב 'ובאו בה פריצים וחללוה'", וברש"י: "התם קרא אשכח ודרוש... דכתיב 'ובאו בה פריצים וחללוה' - מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל יצאו כליו לחולין, וכיון דנפקי לחולין קנינהו בהפקירא, והוו להו דידהו, וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים נאסרו".

וביאר בעל המאור (ע"ז שם) בשם רבותיו, שבאו פריצים וחללוה, היינו שבאו פריצי ישראל וחללו את אבני המזבח ויצאו לחולין מדין מעילה, כי רק בישראל יש דין מעילה ולא בנכרים, ואח"כ באו הפריצים הנכרים ועבדו שם ע"ז, וכיון שכבר יצאו לחולין על ידי ישראל נאסרו בעבודת הנכרים, והוסיף עוד, שה'מזבח' דינו כשאר כסף וזהב של הקדש שיוצא לחולין על ידי מעילה, ואינו ככלי שרת שאינו יוצא לחולין ע"י מעילה (עי' מעילה יט, ב), ולכן הכלים שהשתמש בהם אחז (ראה מלכים ב' טז. ועי' ע"ז שם) הוצרכו לגונזם, משום שכלי שרת אינם יוצאים לחולין.

אולם הרמב"ן ב'מלחמות' (שם) נחלק עליו, וכתב: "אין זה נכון, דאבני מזבח נמי לא נפקי לחולין דקדושת הגוף נינהו... ואין לך כלי שרת גדול מאבני מזבח", וכמבואר בדבריו ראיות שונות שמזבח דינו ככלי שרת, ואם מפאת דין מעילה יצא לחולין, הרי כלי שרת אינם יוצאים לחולין ע"י מעילה. עוד נתקשה הרמב"ן: "שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול, דהא בבית דכתיב 'ובאו בה פריצים וחללוה', והתם אין בו מעילה", והיינו, כי בביהמ"ק עצמו אין בו מעילה, שהרי אין מעילה בקרקעות, ואיך יצאה קדושתו על ידם, ובהמשך דבריו תמה עוד כלפי פריצי בני ישראל: "אילו נשתמשו בהן לעצמם לא יצאו בכך לחולין, שהרי מזידין היו הפריצים... וקיי"ל... הקדש במזיד אינו מתחלל", ומחמת קושיות הללו מוכח שדין זה של "ובאו בה פריצים וחיללוה", אינו מדיני מעילה – וכפי שהעלה בעל המאור.

וביסוד הדברים העלה הרמב"ן שדין זה גזירת הכתוב היא שיוצאים לחולין על ידי כיבוש עכו"ם, וגם דברים כאלו שאינם יוצאים לחולין על ידי מעילה, כגון כלי שרת, וכן ביהמ"ק עצמו, יוצאים לחולין על ידי כיבוש עכו"ם, וכלשונו: "אלא ודאי על ידי עובדי כוכבים יצאו לחולין, דקרא בעובדי כוכבים כתיב, שהרי נביא מתנבא על המקדש שיחרב, ואמר שיצא לחולין על ידם, וגזירת הכתוב היה הכל, אע"פ שאין מעילה בקרקעות ואע"פ שאינם בני מעילה, והיינו דכתיב נמי (יחזקאל ז, כא) 'ונתתיו ביד הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללוהו', וכלים דאחז לא יצאו לחולין, דלא בישראל כתיב קרא" (וכך כתב גם בחידושיו ע"ז נד, ב ד"ה הא, יעו"ש).

ומפורסמת הקושיא על בעל המאור מדברי הגמ' בסוגיין: "ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר 'ובאו בה פריצים וחיללוה', כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם", ובפשיטות, בלשצר השתמש בכלי שרת, ובכל זאת נאמר בה הדין של "ובאו בה פריצים וחיללוה", וזהו לכאורה ראי' לדעת הרמב"ן שגם בכלי שרת נאמר דין זה.

בשו"ת 'דברי חיים' (ח"ב סי' טז) נשאל קושיא זו מאת הגאון בעל ה'כוכב מיעקב' זצ"ל אב"ד הרימלוב ויישבה בדרך פשטות, וכפי שהוכיח ממקראות בעזרא (א, ז-יא) שבהם מפורטים הכלים שהיו ביד נבוכדנצר והעלם כורש לירושלים, וממקראות בדניאל (ה, ב-ג) במעשה דבלשצר, שאלו הכלים שהשתמש בלשצר לא היו כלי שרת, כי אם כלי כסף וזהב שהיו שייכים לבדק הבית, ועל אלו הכלים שפיר אמרו שנעשו חולין, וגם עליהם קצף הקב"ה כשהשתמש בהן נבוכדנצר, ושוב לא קשה על הרז"ה שכתב שדין זה לא נאמר בכלי שרת, וסיים ה'דברי חיים' זי"ע: "זה ברור לפענ"ד והיה שלום".

בספר המקנה להגאון רבי אליעזר זוסמאן סופר זצ"ל אב"ד פאקש (כלל ה פרט ג) מיישב הקושיא באופן נפלא, על פי שמבואר בדברי הרז"ה ששלל יסוד הרמב"ן שענין "ובאו בה פריצים וחיללוה" הוא מכח כיבוש העכו"ם שקנו הכלים, וכלשונו: "דאע"ג דעובד כוכבים מישראל קני... אבל מגבוה לא, דכתיב (תהלים כד, א) 'לה' הארץ ומלואה'", ולכן לא יתכן שיקנו העכו"ם דברים השייכים להקדש, כי כלפי שמיא לא שייך שיכבשו העכו"ם, ומשו"ה הוכרח לומר שיצאו לחולין ע"י מעילה שהיתה על ידי ישראל, ושוב יכולים העכו"ם לקנותם, והנה החת"ס בתשו' (יו"ד סי' רלג) כתב: "אומר אני דנבודכנצר וכורש שע"פ ה' כבשו ארץ ישראל, נבודכנצר מישראל וכורש מבלשאצר, והנביא קרא להם בגרון, הוראת שעה היתה ולהם נקנה בכיבוש, ונתבטלה קדושתה ע"י כיבוש העמים", ולכן כשנבודכנצר הלך לכבוש ברצון ה' – אשר כלים אלו השתמש בלשצר, מודה הרז"ה שקנה בכיבוש, שהרי הכיבוש היה ברצון ה', ולכן שפיר נאמר אז "ובאו בה פריצים וחיללוה" – גם כלפי כלי שרת וביהמ"ק עצמו, דבכה"ג גם הרז"ה מודה לדברי הרמב"ן, ויוצאים שפיר לחולין מכח כיבוש עכו"ם, ומסיק על זה: "ואודה לה' שגאוני ארץ נ"י שמעו זאת וקלסוה מאד" (ראה 'אור שמח' הל' ע"ז פ"ח ה"א).