מה מספרת הטומאה? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
נזיר יט ע"א
דתניא: ר' אלעזר הקפר ברבי אומר, מה ת"ל: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין... קסבר ר' אלעזר הקפר: נזיר טהור נמי חוטא הוא, והיינו טעמא דכתיב בנזיר טמא, הואיל ושנה בחטא.
לעיתים אנחנו מבקשים לעשות מעבר למה שמתבקש, לטהר ולקדש את עצמנו בקבלות שונות שאיננו מחוייבים בהן. מתי נדע שאכן הקבלות שקיבלנו הן ראויות וטובות, או שמא אינן מתקבלות לרצון אצל הקב"ה?
תשובה מיוחדת ובהירה מעניק תלמידו של החוזה מלובלין, רבי יום טוב נעטיל מטשעכיוו (טהור רעיונים, נשא סה, ב) על יסוד דברי הגמרא הללו.
שכן, ישנה שאלה פשוטה על מהלך זה שהגמרא עצמה שאלה: אם לשיטת רבי אלעזר הקפר עצם הנזירות הוא החטא, אם כך מדוע קרבן החטאת המובא על ידי הנזיר מוזכר בתורה רק כאשר הוא נטמא, הרי היה מן הראוי שיוזכר גם ביחס לנזיר הטהור!?
על פניה תשובת הגמרא, שהנזיר הנטמא חוזר על חטאו, עדיין לא עוקרת את השאלה מעיקרה, משום שאפשר היה לציין את קרבן החטאת ביחס לנזיר הטהור, בכדי שנלמד כלל יסוד ביחס לעצם הנזירות, ולשכפל את הכלל הזה ביחס לנזיר שנטמא גם כן!?
תשובתו של רבי יום טוב מטשעכיוו היא, שבעצם עניין הנזירות היא ההליכה על הקו הדק שבין מה שהקב"ה מצווה אותנו, ובין התובנות שלנו ביחס להתקרבות היתירה שאנחנו מבקשים להתקרב אליו.
על הקו הדק הזה, האדם שואל את עצמו תדיר: האם אני אכן עושה את המעשה הנכון במהלך הזה. האם לא מן הראוי לחזור להוראות הבסיס של הקב"ה ולהתנהל לפיהן, וזו אכן שאלה טובה.
כל עוד התהליך מתנהל כראוי, והאדם מקדש עצמו במותר לו מבלי שינזק או יזיק לאחרים על ידי זה, אין לו תשובה ברורה על השאלה הזו, אולם, כאשר אדם נטמא תוך כדי תהליך, הרי זה לו אות משמים שהתהליך הזה לא היה רצוי.
לכן התורה מייחדת את רעיון קרבן הנזיר דווקא על הנזיר שנטמא, משום שביחס אליו גילו משמים באופן מובהק שאין זה בשבילו, והיה ראוי לו שלא היה נוהג כך.
לכן, כאשר אנחנו מבקשים להטהר ולהתקדש ולעשות מעבר, עלינו להביט לצדדים, ועוד יותר – להביט פנימה, ולראות האם לא פגענו, נטמאנו, או טימאנו, ובזה בעצם התגלה לנו שמה שחשבנו כמקדש ומטהר באמת איננו עבורנו.
