אין לו מה יאכל / נדרים פח ע"א-ע"ב
הרב ירון בן צבי
דף יום-יומי, תורת הר עציון
סוגייתנו עוסקת במקרה שלחתן אסור ליהנות מחמיו. במשנה נאמר שאם החותן רוצה לתת לבתו הנשואה למרות שאסור לחתנו ליהנות מאביה עליו להתנות "הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך".
משום שהחתן אסור בהנאה מחמיו לא מובנת הסיבה שיש לו להתנות, שהרי החתן לא יהנה מהמתנה כלל. הרב דוד הלוי סגל (ט"ז, יו"ד רכב, ג) התייחס לשאלה זו וכתב שהסיבה לכך היא שהחתן זכה במה שאשתו מקבלת, ולמעשה הוא מקבל בעצמו מתנה מחמיו ואין זה מועיל אף אם לא יהנה הוא עצמו מהמתנה, אך על אף דבריו עדיין לא מובן מדוע יש צורך בתנאי זה שהרי מובן שאין החתן מעוניין כלל לזכות במתנה (ובפרט כשאין לו כל יכולת ליהנות ממנה). (ובפרט לשיטת רבי שלמה בן אדרת שכותב כי אין זכיה באיסורי הנאה, שלפי דבריו אין צורך בתנאי)
אפשר וניתן להסביר זאת על פי דברי בעלי התוספות (לעיל דף מג ע"א ד"ה 'נותן לאחר במתנה והלה מותר'), בעניין מה שהתירו למי שמודר הנאה מחברו לתת לאדם אחר מתנה ושהוא ייתן למודר הנאה – שהיתר זה נעשה רק כאשר "אין לו מה יאכל", לכן נדרש התנאי שבלעדיו יזכה החתן במתנה של חמיו מיד משום שלאשה יש יד וממילא נמצא שהחתן זוכה ממנה ולא מחמיו ויהיה מותר בהנאה. דהינו, התנאי נדרש בכדי שיהיה מותר לעשות כן לכתחילה ולא ידרש מצב של "אין לו מה יאכל".
אם כנים דברים אלה, המשמעות היא שאם החותן נתן לבתו מתנה ללא התנאי (בדיעבד), מותר לחתן ליהנות מהמתנה. יתכן שניתן לדייק את האמור מדברי הרמב"ם (רמב"ם הלכות נדרים פרק ז הלכה יז), שמשמע כי האיסור הוא על עצם הנתינה ואסור לעשות כן לכתחילה ולא שמדובר באיסור הנאה ("מי שנאסרה הנייתו על בעל בתו והוא רוצה לתת לבתו מעות כדי שתהיה נהנית בהן ומוציאה אותן בחפציה, הרי זה נותן לה ואומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לפיך או למה שתלבשי וכיוצא בזה, ואפילו אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה הבעל ומה שתרצה תעשה בהן, אבל אם נתן לה מתנה ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן ולא פירש שתהיה המתנה הזאת לכך ולכך או למה שתרצה תעשה בהן הרי קנה אותה הבעל לאכול פירותיה, ודבר זה אסור שהרי הוא אסור בהניית חותנו").
