אין דבר טמא יורד מן השמים
סנהדרין נט ע"ב
"אין דבר טמא יורד מן השמים".
(שמות ד, ו) וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא־נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג׃
צווי ה' היה רק הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, ומשה לא לקה בקיימו צווי זה, כי "אין דבר טמא יורד מן השמים" קל וחומר לא מקיום דבר ה'. רק כשהוציאה מעצמו לקה. משום כך האתנח אינו מבדיל בין הצווי לבין המעשה, אלא נמצא לאחר קיום מצוות ה', וממילת ויוציאה הוא ענין חדש – הפעולה שעשה משה מעצמו ותוצאותיו, כי העונשים כולם אינם באים אלא מהסתר פנים.
כיוצא בדבר, אמרו במסכת סנהדרין דף סז ע"ב: "ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים, אמר רבי אלעזר: צפרדע אחת היתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים. כתנאי וכו'". תירצו לשון ותעל הצפרדע בלשון יחיד כאשר הלשון בהמשך הצפרדעים בלשון רבים.
אלא שקשה, מה לי נס ביצירת צפרדע אחת ומה לי ביצירת צפרדעים רבות, והלא הכל שוה לפניו?
ועוד קשה שהיה צריך לכתוב ותעל צפרדע סתם, מי היא זו הצפרדע בהא הידיעה?
אלא שאין דבר טמא יורד מן השמים, ואהרן לא הוציא דבר טמא תחת ידו, ואותה צפרדע אחת שהיתה היא הצפרדע מתיבת נח, וכאשר נטה אהרן את ידו עלתה אותה הצפרדע מהיאור ותכס את ארץ מצרים. וכן חזרה למקומה בסוף שליחותה, ככתוב (שמות ח, ז) וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה.
