מדוע נאמר "בקלקולה"?
הרב דב קדרון
נזיר ב ע"ה
במסגרת הדיון על מיקומה של מסכת נזיר בסדר נשים, נאמר בגמרא הכלל הידוע: "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין".
הגרא"מ שך זצ"ל פירש שראייה של דברים לא טובים משפיעה על האדם לרעה, גם אם הוא מבין שמדובר בדבר לא טוב, לכן לא אמרו סתם: "הרואה סוטה", אלא: "בקלקולה", כלומר, למרות שמדובר בראיית קלקולה ובזיונה של הסוטה, יש בכך השפעה רעה על האדם, ולכן הוא צריך להזיר את עצמו מן היין. כיוצא בזה פירש הגרי"ז מבריסק זצ"ל את סמיכות הפסוקים (דברים כט, טז – יז): "וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם ...פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם", שלמרות שראיתם שמדובר בשיקוץ יש לחשוש שראייה זו השפיעה עליכם.
אולם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הקשה על דברי הגרא"מ שך ממה שנאמר במסכת סוטה (ח,ב) שנשים חייבות לראות את הסוטה, ואילו היה חשש שראייה זו תשפיע עליהן לרעה, איך חייבו אותן חז"ל לראות דבר כזה, והרי פרשת נזיר עוסקת גם בנשים, ומהסמיכות שלה לפרשת סוטה לומדים שכל מי שרואה סוטה בקלקולה צריך להזיר את עצמו מן היין, בין איש ובין אשה.
ייתכן שהגרא"מ שך זצ"ל סבר שההשפעה הרעה של ראיית הסוטה בקלקולה היא במיוחד על גברים, אולם נשים, שיש להן בינה יתרה, לא רק שאינן מושפעות לרעה, אלא להיפך, הן לומדות מוסר מזה, כמו שנאמר (יחזקאל כג, מח): "וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים", ולכן אשה שרואה סוטה בקלקולה אינה צריכה להזיר עצמה מן היין.
