על כפי הנזיר / נזיר ו ע"א-ע"ב

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

סוגייתנו עוסקת במחלוקת בין בר פדא, הסובר שעיקר נזירות עשרים ותשעה ימים, ובין רב מתנא, הסובר שיום השלושים הוא חלק מימי הנזירות. הגמרא מקשה על בר פדא מן המשנה הקובעת שנזיר שנטמא ביום השלושים סותר את ימי נזירותו, ומשיבה שאין כוונתה של המשנה שהנזיר שנטמא ביום השלושים סותר את כל ימי הנזירות, כפי שהיה ראוי על פי רב מתנא, אלא רק שבעה ימים, הנדרשים לו כדי שיוכל להיטהר מטומאתו ולהביא את קורבנותיו, שהרי בעודו טמא לא יוכל להיכנס למקדש.

בכך שונה הנזיר מחייבי קורבנות אחרים, היכולים לשלוח את קורבנם על ידי שליח. הנזיר חייב להימצא במקדש בעצמו כחלק מהליך הקרבת קורבנו, כפי שנאמר בספר במדבר (ו, יט):

"וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד וְנָתַן עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ".